Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

פרק 17

שקט שרר בחדר עיני כולם הופנו אל טאהיונג ששתק כאילו חשב מה לומר עיניו הקטנות והכהות בחנו את נעלי הגוצ'י שנחו על רגליו בהתאמה כמו כל דבר שלבש מה יש לו לחשוב כל כך הרבה הוא ממיל לא הולך לספר להוסוק ש..

אייש! הוא הולך לספר? לא.. לא שאכפת לי.. אבל..

נשכתי את שפתיי תוך כדי שאני מנסה לתפוס קשר עין איתו, אך הוא כאילו התנגד לי, אם החברים שלו היו יודעים שהוא בעצם זה שהתחיל את הכל

אם הם רק היו מכירים את הטאהיונג שאני מכיר זה שמהסס כל הזמן, בורח ממחוייבויות, זה עם הגניחות העמוקות שגורמות לי לרצות לחדור לתוכו חזק יותר.

אני מניח שהם לא מכירים את הטאהיונג הזה שיצא לי להכיר, כלומר הוא לא נתן להם להכיר את הצדדים האלו שבו..

הוא ללא ספק מסתיר הרבה סודות אפלים בתוך הלב הנעול שלו, הלב הזה שפועם בכל פעם שמבטנו נפגשים הלב הזה שכל כך רציתי הלב המזדיין הזה..

יש שם בכלל מקום בשבילי???

הוא המשיך לשתוק ולשחק באצבעותיו הארוכות כאילו עצם הנוכחות שלי שם הפחידה אותו וגרמה לו להיות מוכנס יותר בתוך עצמו מהרגע הראשון שהכרנו תמיד הרגשתי את זה, הוא מפחד ממני, הוא נבוך סביבי ואני גורם לו לכעוס אבל זה לא אומר שהוא שונא אותי נכון?!

"אני מניח שאתה לא ממש רוצה לשתף אותנו במה שהיה כאן היום.." פערתי את עיניי לעבר יונגי המשועמם שמילותיו האדישות גרמו לי לחוש כאילו היה כאן 'מה שהיה כאן היום..' המילים המשיכו להדהד באוזניי כאילו היו נאום תוכחה חותך.

"לאאא זה לא ככה.. זה פשוט.. ש.. היה נחמד בסך הכל." טאהיונג האדים כולו כאשר שפתיו האדומות מדם התעגלו לכדי חיוך.

אני מניח שהסצנה שקרתה בינינו עברה בראשו כרגע 'פאק' חשבתי לעצמי כשאני ניזכר בידיו נאחזות בי ומחדירות אותי לתוכו חזק יותר, גניחותיו העמוקות בכל כך הרבה כאב..

אל תשקר, אני יודע שנהנית איתי היום חייכתי לעצמי בסיפוק בעוד האחרים פתחו בשיחה.