פרק 12

230 9 1
                                    

התקדמתי וראיתי את אנדרה מכין ארוחת ערב

"אנדרההה" אמרתי וחיבקתי אותו

"הרבה שזמן שלא ראיתי אותך" אמרתי

"מי הבחור המסתורי?" שאל

"כריס, אתה מכיר?"

"כריס...?"

"כריס קולינס" אמרתי בגאווה

"אהה ברור, הוא גר לא רחוק" אנדרה אמר והנהנתי

"איפה אשלי?"

"היא בדרך, אני אזמין אותה להכיר את ההורים שלי" אמר בקצת לחץ

"הכל יהיה בסדר, היא מאוד תשמח" אמרתי

"אני מניחה שזה אומר שאני יוצאת לאכול בקפיטריה" אמרתי והוא צחק והנהן

"קחי מפתחות" אמר לפני שיצאתי והנהנתי.

אז הלכתי לקפיטריה, לקחתי אוכל והתיישבתי בשולחן צמוד לחלון הגדול.

יש לי כל כך הרבה מחשבות

אבל אין לי כח להתעסק איתן.

הטלפון צלצל.

לקחתי נשימה עמוקה

ועניתי.

"הלו"

"קלו שלי? יפה שלי? מה שלומך?"

"הכל בסדר מה איתך?"

"מעולה. את זוכרת שאת ומג מחרתיים צועדות על המסלול?"

הצמדתי את הטלפון לאוזן והכתף שלי תומכת בו שלא יפול.

"כבר אמרתי לך אמא, אני לא צועדת"

"קלואי גרייס אנחנו דיברנו על זה ואת מגיעה"

"אני לא"

"קלואי"

"אמא אני לא צועדת על המסלול" אמרתי ובאמצע המשפט כריס התיישב מולי

"קלואי גרייס אם את לא תגיעי מחרתיים ל" אימי אמרה אך באמצע נפל לי הטלפון

"מובן?" שאלה

"ביי" אמרתי וניתקתי.

הבטתי בכריס במבט זועף

"הכל בסדר?" הוא שאל

"כריס אחרי מה שקרה אתמול..." התחלתי להגיד אך התביישתי

"הנשיקה שלנו" אמר מתגרה בסקסיות

"זה יקרה שוב? או שזאת הייתה סתם נשיקה"

אני ממש מקווה שתבין את הרמז

"את רוצה שזה יקרה שוב?" אמר

"אני לא סתם מנשקת אנשים"

"גם אני"

"אז מה אנחנו?" שאלתי

"מה את רוצה שנהיה?"

התביישתי, הבטתי באוכל.

3 wordsWhere stories live. Discover now