Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

קטן - פרק 6

מבטו הקר והקשוח הפך למבט חם ודואג, שונה מיונגי שאני מכיר..
"הם לא האמינו לי.." שוב בכיתי הפעם בקול, מונע מעצמי להפסיק. "אני באמת מצטער." ידיו הגדולות עטפו אותי לחיקו, התחלתי לקוות שנישאר כך לנצח.
"רגע," התנתקתי מחיבוקו החם. "איפה ג'אנגקוק בכל הסיפור?" נאנחתי, לא ממש רציתי לדבר על זה. "אחרי כמה שנים של הצקות הוא הגיע," לקחתי נשימה עמוקה מנסה להישאר חזק.

"הוא נילחם בכולם בשבילי והבטיח שיישאר להגן עליי תמיד."
"אבל.." לא יכולתי להתאפק יותר ופשוט בכיתי את חיי, על כתפו של יונגי - הלא צפוי התרחש כעת.. "הוא עזב אותי.. ברגעים שהכי הייתי זקוק לו, הוא לא היה שם בשבילי.." יונגי ליטף את גבי בעדינות, כאילו הייתי בובה. "נילחמתי לבד עד שעזבתי.." המשכתי לבכות מרטיב את בגדיו של היריב שלי, עד לפני כמה דקות..

"ואז הכרת את טאהיונג.. ?" שוב הנהנתי, נמרח על הכתף שלו לשעבר..
מעולם לא דמיינתי שאספר ליונגי את סיפור חיי, לא חשבתי שהוא יקשיב לי ככה ובחיים לא חלמתי שאתחיל לחבב אותו..
"אני מניח שאתה צריך לישון עכשיו קטן.." הוא הדגיש את המילה האחרונה, זורה מלח על פצעיי. "אל תדאג אף אחד לא יקרא לך ככה יותר.." הוא פרע את שערי כשחיוך על פניו. "חוץ ממני!" אמר בקריצה, הרגשתי ששוב פניי מאדימות.
חום גופי עלה רק מהמחשבה שאצטרך לישון כאן הלילה..

נקודת מבט ג'אנגקוק
מאוחר כבר, אני מנסה לישון ללא הצלחה. המחשבה על מי שנימצא איתי בחדר לא עוזבת אותי. שאלות מרצדות ועוברות בראשי ללא מענה, האם הוא חושב עליי בכלל?

הבטתי בו נושך את שפתיי, עיניו היו עצומות ונשימותיו רק גרמו לי לרצות אותו יותר. אני רוצה אותו תחתיי, כשאני חודר לתוכו בקצב מהיר והוא גונח את שמי בקולו העמוק.
"אתה ער?" אמרתי בלחש, הוא התעלם מסתובב לצד השני. "אייש נו אני יודע שכן!" הרמתי את קולי, משתדל שלא לצעוק הוא סופסוף הביט בי. "מה אתה רוצה?" הוא לחש בקרירות. "אותך.." הוא הסמיק ומצמץ בעיניו שוב ושוב.
קים טאהיונג אני יודע שאתה מחבב אותי~
אבל..
אני מחבב אותך?
***
מי שיכול להצביע לספר שלי בפרוייקט אני אשמח! 😃