Your Pain Is Mine [J.JK&K.TH]

הוסוק - פרק 1

שפתיו היו אדמדמות וחייכניות, עיניו היו קטנות והאף שלו היה די סולד. הוא היה רזה ומעט מובך. הנחתי שבחנתי אותו יותר מידי..
"אז אתה שומר הראש שלי?!" גיכחתי, שובר את השקט. "אני מניח שכן.."
נכנסנו לתוך המשרד שלי ודיברנו קצת. הוא היה ממש מצחיק, אולי האדם הכי עליז שפגשתי אי פעם. הוא דיבר אלי בחוסר רשמיות וללא שום נימת כבוד, אך מהר מאוד הבנתי שזה לא משהו שיבוא מאדם כמוהו. ודי אהבתי את זה..
הוסוק ואני נהינו חברים. משהו שלא היה לי מעולם, השגתי בתוך כמה רגעים איתו. הוא פשוט דאג לי, האמין בי שאני יכול ושאני אדם טוב. מה שאף אחד לא ראה בי קודם;
את יכולותיו הפיזיות, מלבד יכולותו לדבר ללא הפסקה.. גיליתי לאחר יומיים, ששוב כמעט והייתי נטול לידיהם החשופות של בני הבליעל שפרצו למשרדי. הוסוק לא איבד את עשתונותיו והיכה אותם עד זוב דם. הייתי קצת מופתע אבל מהר מאוד נוכחתי לדעת שהם לא הולכים לבוא לכאן יותר.

"Let's go kooki"
הוא אמר ונתן לי כיף מותיר אותי המום. הלכתי אחריו מוחק את כל השאלות שצצו ועלו בי. כי בקשר אליו אני לא שואל הרבה.. 
צעד אחד הפריד ביני לבין הדלת, אבל אז דברים חדים נחתו על גופי משומקום. הוסוק שכניראה הבחין שאני לא שם חזר על עקבותיו ומצא אותי שרוע על הארץ. "בני הבליעל הללו.." מלמל בשקט. "ניראה שהם לא יכלו להיעלם ככה." ניסיתי לקום אך לשווא. "אל תתאמץ אתה לא תצליח לקום" הוסוק הפגין דאגה כלפיי;
דמי החם כמעט והציף את החדר ובגדי היו ספוגים בדם. כל כך רציתי לטפל במי שעשה לי את זה. "אל תדאג המשטרה בדרך" הוסוק הודיע כאילו קרא את מחשבותי, למרות ששנאתי את המשטרה העדפתי שהנושא יטופל בהקדם.
"מה זה אתה מדמם?!" כמה שניסיתי להסתיר את החתכים ממנו, זה לא הלך לי. ובשלב הזה באמת לא יכולתי לסבול יותר.. הוסוק הסיע אותי מהר ככל האפשר לבית החולים הקרוב, החתכים המשיכו לדמם. גנחתי בכאב כאשר האחות חיטאה אותם ורק חיכיתי ללכת משם.
"אדוני הצעיר אני מניחה שלא תוכל ללכת היום הביתה" האחות הודיעה, גיכחתי. "את באמת חושבת שאשאר פה?!" קמתי כדי להראות לה עד כמה אני רציני ואז הוסוק ניכמס לחדר. "זה לטובתך האישית בלבד!" אמרה ויצאה. "אתה כבר בסדר? זה לא יכול להיות!" הוא דחף אותי בחזרה למיטה. "הוסוק, אני לא רוצה להישאר במקום המזדיין הזה עוד רגע!" התנהגתי כמו ילד קטן, אבל באמת שלא היה באלי על השטויות האלה..
*
הבוקר הגיע, מצאתי את הוסוק רדום לרגליי. נירדמנו תוך כדי ויכוח..
הרגשתי אדם חדש, ניראה כי השינה עשתה את שלה, כבר הרבה זמן שלא ישנתי ככה. חיוך מטומטם נימרח על שפתיי. הנחתי שאני הולך הביתה היום.

הערתי את הוסוק ושנינו התארגנו לצאת. עוד אישור קטן ואני בחוץ.
"ג'און!" הנהנתי. "אתה משוחרר." הרופאה אמרה בחיוך ואני חייכתי עוד יותר.. "שלום ולא להתראות." מלמלתי לכיוון המבנה המחריד, הוסוק גיכח. "לא היה איכפת לך להישאר פה, אה?" הוא הרים את מבטו אליי. "לאן שאתה הולך אני איתך" משהו במשפט הזה חדר לי ללב, גרם לי להבין שאני לא לבד. "קוקי???" ניראה שחלמתי הרבה זמן וכבר הגענו לחנייה של בית החולים. "שוב בהיתי.." כעסתי על עצמי. "אתה יודע מה יעזור לך?"  הוא התקדם אליי, היה ניראה שהוא ממתין לתשובה ממני. "מה?" נירתעתי לאחור. "אהבה" אמר בחיוך ואני רק ליגלגתי תוך כדי שאני ניכנס לרכב בצעדים בטוחים..
אני מחבב את ההוסוק הזה~
💜
זו רק ההתחלה והאמת שאני קצת מתרגשת!
תגיבו ותאמרו לי מה אתם חושבים
אני פה כדי לשפר ולתקן
ואל תשכחו להצביע אם אהבתם!
תודה מראש..
(הוספתי קצת גיפים ותמונות שיהיה מעניין~)
✏