*קורל*
׳היי׳ שמענו את קולו של דור מאחורינו מסתובבות ופוגשות בחיוכו ׳בייבי׳ מאיה חייכה בחזרה ומשכה אותו לנשיקה.
׳אממ..קורל, אני יכול אותך לדקה?׳ הכניס את ידו האחת לכיס ועם ידו השנייה החווה למאחורי גבו, המהמתי וקמתי ממקומי מתקדמת איתו אל פינה מעט רחוקה מכל שאר התלמידים.
׳מה קרה?׳ כיווצתי את גבותיי נשענת על הקיר ׳דיברת עם דניאל מאז אתמול?׳ נעמד מולי ׳אה..לא, לא. למה הוא לא בא היום?׳
׳קורל..׳ נאנח מגרד בעורפו ׳הוא הולך להרוג אותי על זה.׳ הוא מלמל והבטתי בו בשאלה ׳אתמול אחרי שחזרתם לבית...׳ החל לדבר ושפך בפניי את אירועי הערב הקודם מהרגע שבו דניאל הופיע בחדרו באמצע הלילה ועד הרגע בו דניאל נרדם במרפסת מוקף באלכוהול וסיגריות.
׳אתה רציני?׳ הרמתי את גבותיי ׳אני נראה לך צוחק?׳
׳׳יש לך חבר מטומטם.׳ נדתי בראשי ׳אני יודע.׳
׳קורל, הוא אף פעם לא היה במצב הזה, זה מוזר לו. אבל את חשובה לו, מאוד.׳ הביט בי ברצינות וחייכתי חצי חיוך ׳אני ילך לדבר איתו היום?׳ חצי אמרתי חצי שאלתי ׳כן, לכי אליו, תדברו. אם את צריכה טרמפ דברי איתי שאת מסיימת ללמוד, אני לא מוכן שהחיבור הטוב שיש ביניכם ייהרס בגלל הנכיות הרגשית שלו.׳
-
׳תודה דור, על הכל.׳ מלמלתי מחבקת אותו ׳שטויות. שניכם חשובים לי.׳ הוא חייך מנשק את מצחי ויצאתי מרכבו מתקדמת אל פתח ביתו של דניאל.
אחרי השיחה עם דור החלטתי באמת לבוא אליו שנדבר, לא יכלתי לשמוע את העובדה שהוא חושב שהוא לא מספיק טוב בשבילי או שהוא ייהרוס אותי.
לא שלחתי לו הודעה, העדפתי פשוט לבוא ודור ווידא בשבילי שהוא יהיה בביתו.
זרמים עברו בגופי כשנעמדתי מול דלת ביתו, לא ידעתי לאן השיחה הזו תוביל.
אולי עדיף שאני פשוט יסתובב ויברח לבית? לא! אמרת שאת באה אז את באה!
לאחר כמה דפיקות על הדלת, היא נפתחה ודניאל - בכבודו ובסקסיותו נעמד מולי.
כמו תמיד הוא היה עוצר נשימה, ואלוהים כמה שאהבתי את שיערו הפרוע מהשינה, מכנס הטרנינג האפור והקלווין קליין שבצבץ מתחתו, וגופו העליון שהיה חשוף כולו.
׳קורל.׳ הרים את גבותיו וחייכתי חיוך קטן מנסה לא להראות יותר מידי לחוצה ׳למה את לחוצה?׳ הוא צחקק מותח את ידו ונשען איתה על הדלת, אוקיי אז זה לא עבד. קורל תזכרי לעבוד על כישורי המשחק שלך.
׳למה לא באת היום?׳ שינתי נושא והבטתי בו בשאלה ׳הייתי עייף.׳
ענה בזריזות וגלגלתי את עיניי.
׳מה פירוש הגלגול עיניים הזה?׳ החזרתי את מבטי אליו והחלטתי ללכת ישר ולעניין.
׳דור בא לדבר איתי היום.׳ הבטתי בו ברצינות ומבטו השתנה ממשועשע לרציני ׳מה הוא אמר לך הזין הזה?׳
׳אני רוצה שנדבר דניאל, על הכל, בלי לשמור כלום בבטן.׳ שיחקתי עם טבעותיי בלחץ ׳בואי.׳ נאנח ופתח את הדלת לרווחה מכניס אותי פנימה.
׳קפה?׳ שאל ׳תמיד.׳ חייכתי והוא ניגש אל מכונת הקפה מכין את המשקה ששנינו אוהבים ולאחר מכן הוביל אותי לחדרו שבידו שני הכוסות.
׳על מה את רוצה לדבר?׳ הביט בי ברצינות מגיש לי את הקפה שלי.
לקחתי את הכוס מידו ׳אני ר...׳ התחלתי לדבר ונקטעתי על ידי שיחה שהגיעה אל הפלאפון שלי ׳שנייה.׳ נאנחתי והרמתי את הפלאפון עונה לרון שהתקשרה.
׳הלו׳ השמעתי את קולי ראשונה ׳קורל אני למטה, פתחי תדלת.׳ שיט.
׳פאק... רון׳ מלמלתי ודפקתי את ידי על מצחי ׳מה?׳ שאלה ׳רון אני אצל דניאל׳ נאנחתי ותוך שנייה שמעתי את צעקת ה״מה״ שלה.
׳כן רון סליחה שכחתי לגמרי מהעבודה, אני יבוא עוד איזה שעה ומשהו, אבל קמרון בבית הוא חזר מהצבא בבוקר הוא ייפתח לך.׳ אמרתי בתקווה שלא תתעצבן יותר מידי על ההברזה שלי מהבית של עצמי.
׳יש לך מזל שאני אוהבת אותך.׳ אמרה באזהרה וסיימנו את השיח בקולות נשיקה.
שלחתי לקמרון הודעה שייפתח לה את הדלת ויידאג לה עד שאני יבוא.
׳מה קרה?׳ דניאל שאל ׳כלום, פשוט קבעתי עם רון לעשות עבודה בהיסטוריה והיא אצלי עכשיו ושכחתי מזה לגמרי.׳ נאנחתי ׳עכשיו לנושא שבאתי בשבילו...׳.
*רון*
׳אז מה אחותי נטשה אותך אה?׳ קמרון צחקק ונעמד בפתח הדלת ׳לגמרי.׳ צחקקתי והוא פתח את הדלת לרווחה מזמין אותי להיכנס.
׳וואו.׳ נפנפתי עם ידי מול פניי בכדי להעיף את קול העשן שהגיע אליו ׳אה זה... ניסתי להכין משהו לאכול...׳ קמרון גירד עם ידו בעורפו והגיח עם ראשו אל עבר המטבח שהוצף עשן.
׳אני דווקא רואה שזה מאוד הצליח לך.׳ צחקקתי והוא פתח את כל החלונות בכדי לאוורר את הבית ׳הנה עוד אחת שחושבת שהיא מצחיקה.׳ גלגל את עינייו והנחתי שהוא מתכוון לקורל.
׳אני פשוט יזמין משהו וזהו.׳ קמרון מלמל והביט על כל המגנטים שהיו על המקרר של משלוחי אוכל ׳למה להזמין? אני יכולה להכין משהו.׳
׳את יודעת לבשל?׳ הרים גבה ׳אתה מזלזל?׳ הרמתי את גבתי גם
׳לא לא מה פתאום.׳ הרים את ידיו בגובה כתפיו כחף מפשע וחייך חיוך צדדי.
׳מקרוני וגבינה נשמע לך טוב?׳ שאלתי נעמדת מול השיש ׳יותר מידי טוב.׳ צעק ונזרק על הספה בסלון.
׳היי היי, מה אתה חושב שאתה עושה?׳ הוא התרומם עם גבו מהספה למשמע קולי ׳אתה בא לעזור לי מותק.׳
׳מותק...אהבתי.׳ גיחך והתקדם אליי בחיוך צדדי.
גלגלתי את עיניי והחלתי למנות את כל המוצרים שאני צריכה שיוציא מהמקרר על מנת להכין את המקרוני גבינה .
׳אני יכול לגמור רק מהריח של זה.׳ שמעתי אותו מאחוריי לאחר שהריח של האוכל החל למלא את המטבח וצחקקתי, הוא בצבא ונשמע כמו ילד בן 16.
׳תרחיק את ההורמונים שלך מהאוכל שלי.׳ הסתובבתי אליו צוחקת ורק כשעשיתי זאת הבנתי עד כמה הוא קרוב אליי.
עצרתי את נשימתי מהקרבה הזו וסרקתי את פניו של קמרון כשהעביר את לשונו על שפתיו.
׳אה... נראה לי שהאוכל מוכן...׳ מלמלתי בקול מעט חנוק והתרחקתי קלות מקמרון מתקדמת אל ארונות המטבח ומוציאה שני צלחות עמוקות.
׳דאמטטט איזה טעיםםם!׳ קמרון צעק כשהכניס לפיו כמות מכובדת של מקרוני. כבר אמרתי שהוא כמו ילד בן 16?
•
•
•
•
•
•••••••••
עד עכשיו רון לא ככ הופיעה בסיפור, ובטח היא הייתה נראת כמו דמות מיותר אבל לא עודד!
יש סיבה שהוספתי אותה אז קבלו אותהההההה
