"מאז אותו היום" (Vkook) גמור🙂

💓פרק23💓

"לא לעשות רעש אנחנו נעיר את אבא ונונה" לחש לי ג'ונגקוק אחרי שהוא הרים אותי בזרועותיו וצעד באטיות בשביל לא לעשות רעש ולהרוס את השקט בבית ומצאתי את עצמי צוחק עליו בקול, לא שומעים אותי אז מותר לי, ההתנהגות שלו כל כך מצחיקה ממתיקות, "ח מה?" הוא ציחקק והסתכל עליי בחיוך ואני נדתי את ראשי לשלילה וג'ונגקוק צחקק ועלה במדרגות

□●□●□●

"כבר הלכת לישון?" ג'ונגקוק שאל והסתובב אליי ואני רק הסתכלתי עליו והוא חייך והסתכל לי בעיניים, גורם ללב שלי לרטוט במקום.
"אתה עייף?" הוא שאל ואני הנהנתי "אז תלך לישון, לילה טוב" הוא לחש לי בחיוך ושוב נדתי את ראשי לשלילה, "למה?" הוא שאל ולא הגבתי, "תאמת גם אני עייף אבל אני רוצה לדבר איתך, לא מתחשק לי לישון כרגע"
הוא לחש שוב והמשיך להסתכל עליי שראשו מונח על כף היד שנחה לה על הכרית השנייה שזהה עם הכרית שעלייה ראשי מושען.
"רציתי..." השיר של ג'סטין עצר אותו וג'ונגקוק נאנח והרים את הפלאפון מהשידה שצמודה למיטה בצד שלו, "הו זה היונג" הוא אמר בחיוך וענה לשיחה, "הלו" הוא לחש, "היונג מה קרה? למה אתה מתקשר כל כך מאוחר?" הוא שאל ובקולו נשמעה דאגה ומיד הוא שם על רמקול שגם אני אשמע וסימן לי להיות בשקט, "רציתי שניפגש מחר, אני רוצה להשמיע לכם את הראפ החדש שרשמתי" היונג אמר בהתרגשות וג'ונגקוק נאנח בחיוך, "הלחצת אותי חשבתי קרה לך משהו" הוא לחש והיונג צחקק מהקו השני "רק התרגשות לא משהו רע" הוא לחש וג'ונגקוק חייך, "אני אבוא" הוא לחש, "גם המכוער בא?" הוא שאל "כן" היונג ענה וג'ונגקוק הנהן, "אוקיי" הוא לחש, "תביא איתך את טאהיונגי" היונג אמר וחיוך על פניי- הוא הזמין גם אותי, הוא לא שכח ממני, "גם בלי שהיית אומר הייתי מביא אותו" ג'ונגקוק אמר וצבט לי את הלחי
ממש שמחתי לשמוע את זה ומבלי לשלוט על זה הסמקתי, ליבי רטט, והרגשתי את גופי מתחמם וזיעה עטפה את גופי, "טוב אז סגרנו" הוא לחש "מושלם, לילה טוב ג'ונגקוקה", "לילה טוב היונג" ענה ג'ונגקוק וניתק את השיחה והחזיר את האייפון שלו לשידה שליד המיטה ובדיוק שהוא הסתובב אליי רטט נישמע מהאייפון, "נו מה עכשיו?" הוא התבכיין והסתובב בחזרה למכשיר הסלולרי שלו ושכב על בגב שבידו הוא מחזיק את האייפון שלא הפסיק לרטוט ועל המסך הוצגה הודעה נכנסת

"המכוער"
"ג'ונגקוקה!!!! היונג רשם ראפ חדש!"

ג'ונגקוק קרא את ההודעה בקול למרות שהוא הראה לי את ההודעה וחייכתי אליו לפני שהתחלתי לצחוק באמת- המכוער, לא יודע למה, אבל זה מצחיק אותי, ג'ונגקוק חייך אליי והתחיל להקליד במהירות, 'אני יודע' הוא ענה ומיד הוא קיבל הודעה חדשה, 'חוצפן' וג'ונגקוק צחקק, 'מה אתה רוצה?' הוא הקליד בחיוך, 'שתמות' יונגי היונג מיהר להגיב, 'רצון זה דבר טוב' ג'ונגקוק ענה גם במהירות, ממשיך להראות לי את ההודעות שלו 'אני יודע ויקרה מה שארצה' יונגי היונג שלח הודעה עם אימוג'י כועס 'פחח חיי בסרט' ג'ונגקוק הקליד וצירף אימוג'י צוחק עם דמעות ופרצוף מרושע בעל קרניים- האימוג'י שאני הכי אוהב, 'נכון, והיית מת לכרטיס' יונגי מיהר לעקוץ וג'ונגקוק צחקק, 'טוב שתוק כבר ותפסיק לחפור לי, ילד חסר חברים' ג'ונגקוק הקליד בחיוך 'לך לך, ילד בדד בלעדי אתה כלום' יונגי שלח אחרי כמה שניות, 'מי שמדבר' ג'ונגקוק שלח בחיוך והראה לי כל הודעה בצחקוק, 'אוף סתום, שיעממת אותי' שלח היונג 'לילה טוב מכוער' ג'ונגקוק שלח בחיוך 'אמן' הקליד היונג וג'ונגקוק הניד את ראשו בייאוש עם חיוך והסתכל עליי, "אתה רואה איזה חבר חרא יש לי" ג'ונגקוק לחש בייאוש והסתכל עליי "אבל הוא המציל שלי" הוא ענה בצחקוק והניח את הפלאפון שלו בחזרה על השידה שלידו, "לפני כמה זמן..." הוא התחיל להגיד וקירב את הכרית לכרית שלי, כך שפניו היו יותר קרובות לפנים שלי
וליבי התעורר והתחיל לרקד לו במהירות שיכולה לגרום לו להתפוצץ בתוכי ולגרום לי למות במהרה

"שאיבדתי את אח שלי, את אמא שלי ואת האחות שלא זכיתי לראות נמאס לי מהחיים" הוא אמר בחיוך, "פשוט שנאתי כל דבר היה לי מאוד לחייך ופשוט רציתי להעלם" הוא המשיך שחיוכו הארנבי והמרטיט לב לא יורד מפניו המפוסלות בקפידות וביצירתיות מלאכית ודי נדירה, "לא הלכתי לבית ספר, לא ניפגשתי עם אף אחד אבל מה שהיה לי מאוד קשה להתמודד איתו..." הוא נאנח, "זה לראות את אבא שלי מובטל בבית עם פניו ששידרו לי והזכירו לי שהאנשים שהכי קרובים ללבי כבר אינם, גם הבית הגדול שהיה מואר באושר ובשמחה כבר אינו כך, הוא ריק ומחורר מכאבים שדרכיו נכנס קור מקפיא" הוא אמר ושלח את ידו והניחה אותה על הכתף שלי והתחיל ללטף לי אותה- כניראה שהוא קלט שאני עצוב, "ו... תמיד הקפדתי להעביר את הזמן במקום המסתורי שהראתי לך, הייתי יושב שם ובוכה, צועק, מדבר לאמא וכועס עלייה איך היא עזבה אותי ואת אבא לבד, כעסתי עלייה ובכיתי מכאב שם" הוא חייך וידו עברה לגב שלי וזזה ברכות מרגיעה
"ופעם אחת... החלטתי לעשות מעשה שכל אדם מטומטם שקשה לו לוקח כהחלטה סופית- למות, רציתי להתאבד" הוא אמר ופערתי את עיניי ושמעתי אותו צוחק, "עכשיו אני אומר לעצמי שאני ממש מטומטם, כי אחרי הכל כל הסבל הזה כבר עבר ואני שוב מחייך אבל, אז באמת לקחתי את זה כאופצייה" הוא המשיך וידו המשיכה לזוז על גבי, "עליתי על גג בית הספר החדש וקפצתי" הוא אמר ופערתי גם את הפה שלי, "ואז ילד בעל שיער כחול שלא ראיתי ולא הכרתי מעולם תפס לי ביד" הוא אמר וחייך, "אם הוא היה עוזב אותי הייתי מת כמו שרציתי, צעקתי עליו שהוא יעזוב אותי ושיניח לי למות כרצוני אבל, הוא לא שיחרר ואחז בי בשתי ידיו" הוא צחקק, "הוא ממש חזק למרות שהוא לא ניראה כזה, הוא הזיק ביד שלי ולא שיחרר. המשכתי לצעוק עליו שיעזוב אותי ואז הוא התחיל להגיד לי דברים שחרוטים לי בלב ולא יעלמו לעולם" הוא עצר לרגע והסתכל עלי בחיוך, "אל תכנע לכאב שלך" הוא חייך "זה מה שהוא אמר לי" הוא עצר את הליטופים בגב, "ואז פתאום הרגשתי משהו- רצון לחיות, רציתי להלחם עם הכאב שלי ולא להכנע לו ובסוף ניצחתי בזכות האנשים שקרובים אליי ואז גיליתי שאותו הילד עם השיער הכחול הוא בעצם מין יונגי המכוער" הוא אמר וידו הנתקה מגבי ונחה על הלחי שלי "מין יונגי העניק לי חיים חדשים" הוא אמר בחיוך והתחלתי לבכות- ניזכר בהכל, בכל מה שקרה ומבין שג'ונגקוק ואני עברנו אותם דברים: איבדנו אנשים שאנחנו אוהבים, ונימאס לנו מהחיים ורצינו להעלם "די" לחש לי ג'ונגקוק "אל תבכה" הוא התחנן והתקרב אליי עוד והרים את גופי מעט והניח אותי על גופו, פערתי את עיניי והמשכתי לבכות אחרי כמה שניות, "ששש" לחש לי ג'ונגקוק וחיבק אותי חזק ואחז בראש- נותן לי לחפון את ראשי בשקע צווארו ולבכות לו ולהרטיב לו את הצוואר, "ששש" הוא הוסיף וידו השנייה זזה במעגלים על גבי בתנועה מרגיעה המשכתי לבכות ללא בושה על מר גורלי ועל מר גורלו של ג'ונגקוק עד בנירדמתי