מלכה מרשעת (שלגיה)

-16- על המזבח

זהו לא כישלון,

כאם עת שבר.

כי בסופו של יום הקלון הוא זה

שיוביל את אהובתך אל הקבר.

~~~

שיערה השחור כפחם ושפתייה האדומות כדם היו בולטים מתמיד על רקע עורה החלבי, הלבן כשלג, והשמלה הלבנה שלבשה בהתאם, שגרמה לה להיראות כמעט ומכושפת. גלים של תחרה לבנה ושיפון צחור ירדו מהסרט הקשור למותניה ושימשו כחצאית ארוכה. שלוש פיות קטנות מספיק כדי שתתפוס אותן בין ידיה, בעלות אוזניים מחודדות וכנפיים נוטפות ארגמן, לבושות במדים יוקרתיים ושחורים נשאו את החצאית הכבדה למראה שעה שזו התקדמה לה לעבר המזבח כמהופנטת, אוחזת בזר פרחים. היא הייתה ההבזק הלבן היחידי והנקי בחדר השחור והאפל מסביבה.

טיאר הביטה כמהופנטת במראה שבירך את פניה כשהגיעה אל המקום המכושף והמוזר בו נמצאה אהובתה כל הזמן בו דאגה לה כחולה, יומם וליל. היה מדובר באולם חצי חשוך בעל קירות שקופים אך כהים, מכוסים בעשבייה שחורה וסבוכה למראה שהעניקה למקום מראה נטוש ולא נעים. דרך הקירות והסדקים הבוטים בקיר חדרו להם קרני אור לתוך החדר החשוך, אך לא היו מספיק כדי באמת להפיץ בו אור מוחלט מספיק כדי להפיג ולהעלים את החשכה הטורדת שהזדחלה לעצמותיה. כיסאות עץ רבים וריקים שחולקו למספר נאות של חלקות מסודרות ניצבו להם שם, הצבע מעליהם התקלף מעט ושכבות דקות של אבק ניכרו על כל אחד ואחד מהם, כאם המתינו לאורחים שמעולם לא הגיעו. שטיחים אדומים כשפתיה של שלגיה היו פרושים על הרצפה והובילו למקום אחד: לבמה העגולה במרכז החדר הגדול.

טיאר היתה די מבועתת פתאום, כשמצאה את עיניו של הנסיך. עיניו הכחולות והטהורות התרחבו להן, נראות ענקיות וטורדות כל שלווה לפתע גם אם אלה שידרו רוגע מוחלט, לעומת זאת יציבתו גרמה לו להיראות בטוח ורגוע אף על פי השינוי החד.

עלמת החן הסתובבה למול מבטו של הנסיך הניצב לגבי הבמה וקפאה במקומה ברגע שעיניה פגשו במראה של טיאר, ונראה כאילו כל האור שבהן שבק באחת ברגע שניצבו עליה והתחלף בטינה טהורה, יוקדת אפילו, והמלכה התכווצה במקומה למול התחושה המחרידה.

"מה את רוצה?" לחשה הנסיכה בבוז, התקיפות לא תואמת אותה כלל וכלל. היא התייצבה במקומה כמי שהוקפה מכל כיוון על ידי טורפים שוחרי רעות.

"אל תגרמי לי לרדת מהבמה, מלכה. סורי מעל פנינו, עזבי את הנסיכה האומללה בשקט." זה ירק לכיוונה, אבל המילים שלו כעת לא אמרו דבר.

"הוא לא יכול לרדת מהבמה, טיאר, תנצלי את זה!" המראה קרא באחת וגרם לה להזדקף במקומה, מפיץ בטיאר תקווה פתאומית. הא, לו זה יישאר דבוק אל הבמה... אבל...

ראשה של המלכה הסתחרר למספר רגעים, אבל היא התמקדה במילה אחת ספציפית: "ל...למה?" מצאה את עצמה שואלת בקול.