מלכה מרשעת (שלגיה)

-2- היפה בנשים

מראה מראה שעל הקיר,

המלכה ממולך שולטת בעיר.

המפלצת נגלית, בבואתה כעורה,

אבל שלגיה? כה יפה את, נערה.

~~~

המבטים של שלגיה היו מזוגגים, עיניה מוצפות בנוזלים. התנועות שלה מכניות יותר מאי פעם, אבל זה לא הרגיש ככה באמת. הצורה בה היד שלה רעדה קלות, הצורה בה היא התכווצה בתוך עצמה כל פעם שטיאר התקרבה יותר ממה שהיא הייתה צריכה... זאת הייתה חולשה לשמה.

הו, כמה מוזר היה לראות את עלמת החן, טובת המראה הגדולה ביותר בממלכה... כה שברירה, כל כך מחוץ לדמות המושלמת, עשוית החרסינה. עיניה האדומות עקבו אחרי התנועות הכבדות של הנסיכה כשזו אכלה ברעד את התכולה על הצלחת למולה. היא לא טרחה לחתוך או לקחת יותר מידי. בתנועות עדינות ובחוסר שקט היא בלעה חתיכה אחרי חתיכה, מעיפה מבטים חוזרים לעבר טיאר.

טיאר מעולם לא ראתה אותה במצב הזה. כאם גזלו את כל האור של שלגיה באחת, חטפו אותו והעלימו אותו מחוץ לטווח ראייה. הלסת שלה כמעט ונשמטה בתדהמה, חסרת מושג לגבי הסיטואציה המוזרה הזאת.

היא הניחה לעצמה להישען על השולחן. ידיה רצו לצאת קדימה ולנחם את שלגיה, אבל כל מגע ממנה כמובן היה עתיד להגיע כשלילי.

היא אהבה את הפחד שבקע משלגיה ושנאה אותו בבת אחת. התחושות שלה כלפי הנסיכה עדין לא עמדו באותו הקו.

.

והיא אפילו לא הצליחה ללכת מבלי תמיכה. כפי שטיאר הייתה צריכה לנווט אותה אל השולחן, מצאה את עצמה מובילה אותה לעבר המקלחת. הריח שנדף משלגיה לא היה רע במיוחד, אולי כי טיאר לא יכלה למצוא תכונות רעות בבתה החורגת. עם זאת, היא הייתה בלגן אחד גדול, והיה קשה להתעלם מזה. הקיום שלה היה שברירי.

טיאר נשאה אותה למרות שהנסיכה הסתייגה מהמגע. עם זאת, המלכה הבינה טוב מאוד את ההשלכות. ממש מתחתית הבטן שלה, היא ידעה שלו תעז לגעת בשלגיה ברגע הזה, זו אמנם תתן לה, אבל היא הייתה עתידה להתחרט על זה מאוחר יותר.

שלגיה הייתה מהוססת אז, מאוחר יותר, כשטיאר סגרה את הדלת הלבנה מאחוריהן ושתיהן נותרו לבדן בחדר העמוס במרצפות בצבע שנהב עז. הסימנים היו ברורים; העובדה שנשכה את שפתה התחתונה ושכל שפת הגוף שלה מעין התחפרה מעצמה. גופה כמעט נסג פנימה במגננה, כאילו זה יגן עליה במידה והמלכה תחליט לפגוע או לגעת בה.

אבל טיאר כבר החליטה.

היא ניתבה את שלגיה בידיה עד שהגיעה אל שפת האמבט ועזרה לייצב אותה אז, כדי שתשב עליו בנוחות.

ברגע שסיימה ומשכה את ידיה מידיה של שלגיה אל חוטי המחוך שלה, זו הבזיקה לעברה זוג עיניים של חיית פרא מבוהלת, איילה, יותר נכון.