Merciless mate

(11)

"את יודעת על מה אני חושבת?" אמה אמרה לחמש הבנות שישבו מסביבה.
"אני חשבתי שסיאן יעניש אותי. זה היה כל כך מפחיד. זה לא היה כזה קל לברוח עד דבר כזה".

הילדות הקטנות הקשיבו לסיפור שלה.
אחת הילדות ממש התרגשה מהסיפור.
לאמה יש את הכישרון לספר סיפורים.
היא תמיד סיפרה את סיפורייה וחיכתה לתגובותיהם.

"הוא גילה לגביי זה?" הילדה שאלה.

אני בדיוק מגיעה לנקודה הזאת. לא, הוא לא. אף אחד לא שם לב לזה במשך כמה חודשים
. אבל כשמישהו שם לב זה כבר היה מאוחר מדי".

"את כייפית, נוכל לעשות את זה פה?" הילד הקטן של אותה. חיוכה נמוג.

"האלפא יכול להרוג אותי אם הוא יגלה שאני אנסה דבר כזה. הוא חמום מוח. הוא יכול להעניש אותי ואתכם. החוקים כאן נוקשים".

היא שיחקה עם שירה. הילדים התחילו לבכות.

"אבל את הלונה, את יכולה לעשות מה שבאלך" היא חייכה אל תגובותם של הילדים.

"אבל זה העניין, אני לא לונה ראויה. אני עדיין לא הספקתי ל-" היא עצרה את עצמה מבינה שהיא מדברת עם ילדים קטנים.
"אני עדיין בת 16".

"את מאוד נחמדה, האלפא אף פעם לא מדבר איתנו".
ילדה אחרת עם עיניים אדומות דיברה.
אמה הרחיבה את עינייה וציחקקה.

"הוא לא כזה גרוע. הוא תמיד עסוק בדבר כזה או אחר. דרך אגב העיניים שלך תמיד בצבע אדום?"

"כן, עינייה תמיד אדומות" ילד אחר אמר לא נתן לילדה לדבר.

"אם כך, העיניים שלך מאוד יפות".
אמה הרגישה חיבור כלפיי הילדה בעלת העיניים האדומות.
"מה השם שלך" היא דיברה בקול נדיב כמו שהיא מדברת בדרך כלל עם ילדים קטנים.

"איזבל" הילדה אמרה בחיוך.

"תודה רבה שהשגחת על הילדים".
האישה נכנסה לחדר שמיוחד לילדים
"אנחנו לא יכולות להשגיח על הילדים".
הגברת הדגישה את המילה אנחנו, הכוונה לנשים שעובדות עכשיו במטבח.

"אני מקווה שהם לא עשו צרות".
הילדים עשו פרצופים למשמע התגובה של הגברת.
אמה הנידה את ראשה וציחקקה.

"לא, לילדים האלה יש חינוך מצוין. ובכל מקרה אין לי מה לעשות כרגע. האלפא אפילו לא נותן לי ללכת למטבח. להשגיח על הילדים זאת האופציה הכי טובה שיש לי עכשיו".

"זאת לא הפעם הראשונה שאני שומעת מבת שהיא במעמד גבוה מדברת ככה. את ממש נדיבה". הגברת דיברה עם הבעה מופתעת.

"או, תודה רבה" אמה אמרה מובכת.
היא לא רגילה לקבל כל כך הרבה מחמאות.
היא הבת של האלפא אבל עדיין כולם התנהגו אלייה כאילו היא בתם.
הלהקה שלה ממש שונה מהלהקה של לוקאס.

"אני משתעממת, לפחות תהיה מודע לנוכחות שלי" אמרה אמרה עומדת פנים אל לוקאס.
הוא לא הרים את מבטו, והמשיך לקרוא את הספר.

"אלפא!!" היא אמרה בקול, סוף סוף לוקאס הרים את מבטו מהספר.

"המממ" הוא אמר מגים את גבתו.

"אל תעשה לי המממ. אני משתעממת ואתה כל כך עסוק בלקרוא את הספר. אי אפשר שנדבר?"

"את תדברי. אני אענה בהתאם" הוא היה רגוע באותו הרגע אז היא הניחה שהיא יכולה לדבר איתו טיפה פתוח.

"אתה תמיד שקט? או שאתה פשוט לא רוצה לדבר איתי?" הוא לחץ על שפתיו ביחד.

"אם זה מה שאת חושבת. אני חשבתי שאני מדבר הכי הרבה איתך".

"באמת?"

"כן"

אמה בהתה במבוכה בו.

"אני לי שום מושג בשם הירח למה היא חיברה אותי אלייך. אתה ההפך הגמור ממני. אני מדברת הרבה ואתה השקט מבנינו. אתה הגבוה כשאני הנמוכה.
אתה חזק ולי יש את הבעיה להרים כיסא פשוט. אתה סוג של מודע לאלימות ואני מוצאת את זה כמו בלון מתפוצץ כדוגמא לאכזריות שלך".

הוא גיחך ואמה חייכה מסתכלת עליו.
"החלק האחרון הוא הכי טוב. בלונים? יש לך בעיה עם בלון מתפוצץ?" הוא שאל אותה.

"עכשיו אתה מבין עד כמה שיש לי שלווה נפשית...חכה-" היא אמרה נזכרה במשהו היא התקרבה לספה איפה שהוא ישב.

"אני יכולה להסתכל על היד שלך?" הוא הרים את גבתו בהתחלה ולאחר מכן נתן לה את ידו השמאלית הפצועה.

היא לקחה את ידו, היד שלה הייתה חלקה לעומת שלו קשה.

היד שלה הייתה כל כך רכה, הוא הרגיש מן דיגדוג נעים מה שגרם לליבו לפעום מהר יותר.

"אתה שמאלי?" היא שאלה אותו.
הוא הינהן.
"אני רואה. זה למה הכתה את הקיר עם היד השמאלית שלך. אבל לא היית צריך לעשות את זה. אל תפגע בעצמך יותר בחיים. אין לך מושג איך הרגשתי כשראיתי את היד שלך מדממת".

הוא כשהוא הסתכל עלייה.
היא דאגה לו.
הוא יכל להרגיש שלאט היא מתחילה לדאוג לו.
אבל אז נזכר בפרצופה המפוחד.

היא לעולם לא תוכל להתאהב במפלצת כמוני.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקווה שנהנתם מהפרק.
אני מקפיאה את הסיפור לאיזה תקופה של חודשיים וחצי.
כדי להספיק לתרגם כמעט עד הפרק האחרון.
אני רוצה שההצבעות יעלו והתגובות.
אז תאריך העלאה הבאה יהיה בתאריך 29.03.2018