אני דחפתי את עצמי מהאחיזה שלו איכשהו וניקיתי את גרוני.
״א-אני צריכה ל״ היא אמרה, הוא מחכה שהיא תדבר.
היא לא סיימה את המשפט.
במקום זאת היא התחילה לרוץ הכי מהר שהיא יכולה.
הוא נהם כל כך חזק שקצב הלב שלה צנח כשהיא שמעה את זה.
היא רצה דרך המדרגות והעיפה מבט.
היא ראתה אותו רץ לכיוונה במהירות האור. הוא הסתכל עליה דרך הזכוכית.
״רוצי, רוצי, רוצי אל תביטי לאחור״ היא אמרה לעצמה והגיעה לקומת הקרקע. זיעה ירדה במורד לחיה.
היא רצה מחוץ לבניין הגדול איפה שהחגיגות היו.
אוויר צח מילא את ריאותיה.
היא רצה לימינה.
היא נעצרה פתאומיות.
היו שם קופסאות קרטונים כמה מטרים ממנה.
היא רצה לעברם והתחבאה מאחוריהם.
היא ניסתה לא להשמיע שום צליל.
היא שמעה צעדים כשהלב שלה התחיל לדפוק בקול.
״איפה את?״ הקול שלו היה רגוע אבל היא הרגישה את הזעם שלו.
״אל תשחקי איתי״ הצעדים שלו היו קרובים אליה כשהוא זורק קופסאות לצד. ״הנה את״. ״ב-בבקשה אל תיקח א-אותי״.
דמעות התחילו לרדת במורד הלחי.
הוא כרך ובחן את פניה בזהירות.
מבלי לומר מילה, הוא הרים אותה ולקח אותה למכונית שלו.
הוא מרגיש שלא נוח לה בידיו.
היא שיקשקה מפחד. פשוטו כמשמעו.
הוא בעדינות שם אותה במושב הקידמי ונעל את המכונית.
לאחר מכן הוא נכנס למכונית והתחיל לנהוג. ״אני אעשה הכול. בבקשה אל תיקח אותי״ היא הצליחה להגיד כשהדמעות ירדו במורד לחייה.
הוא ניגב את דמעותייה ונאנח.
הוא החליט לשמור על שקט ולנהוג.
היא הייתה יותר מדי מבוהלת מכדי לדבר. הסיפורים שהיא שמעה עליו היו איומים.
לא היו לו רחמים.
הייתה סיבה למה אנשים פחדו אפילו מהצל שלו.
לאט, היא הרגישה ישנונית ולאחר זמן מה היא נפלה לשינה.
+
היא פתחה את עיניה ושיפשפה אותן. היא הייתה בחדר ענקי.
עיניה חיפשו את בן זוגה.
היא הרגישה הקלה, הוא לא בסביבה.
היא קמה מהמיטה.
היא ראתה זוג נעלי בית ונעלה אותם.
היא בחנה מקרוב את התמונות שעל הקיר. היה שם ציור מופשט תלוי על הקיר. הציור היה ציבעוני אבל היא לא הבינה מי זאת הדמות הזאת בתמונה.
השמש זרחה.
היא הסיטה את הוילונות לצד והריחה את האוויר הצח.
לפתע הדלת נפתחה בחריקה. היא קפצה ממקומה וראתה את בן זוגה חצי עירום.
עינייה התרחבו ומיד הסתובבה לכיוון השני.
״א-אלפא יכולת לפחות להגיד לי שאתה נכנס״ היא אמרה בעצבים.
הוא קימט את מצחו.
״אני לובש מכנסיים. את יכולה להסתכל לכיוון שלי״ הוא אמר.
היא חייכה מתגובתו אבל עדיין לא הסתכלה עליו. היא שמעה צעדים מאחוריה.
הלב שלה התחיל לפעום במהירות.
״תני לי להגיד לך כמה דברים חשובים״ הוא אמר ברצינות.
היא הינהנה והביטה למטה.
״תסתכלי עליי כשאני מדבר״ הוא אמר מרים את סנטרה עם אצבעו.
זה היה חסר משמעות בגלל שאחרי כמה שניות היא הסתכלה למטה.
״את הולכת להקשיב לי מעכשיו. את תעשי מה שאני אומר ואת לא מתווכחת איתי. הכללים לא קשים מדי לעקוב״ קולו היה מאוד רציני.
לפתע הוא התכופף אליה ונישק את הלחייה, היא הרגישה את גופה בוער.
היא לעולם לא דמיינה שנשיקה על הלחי יכולה לגרום לגופה להתרגש.
״את גורמת לזאב שלי להשתגע״ הוא לחש לתוך אוזנה.
הוא לא הראה שום רגש.
אבל הוא הסתכל לתוך עיניה עם רגש שהיא לא הבינה.
״אני חייב ללכת״ הוא אמר נאנח וליטף את הלחי מה שגם להסמיק. ״ביי״ הוא הלך מחוץ לחדר סוגר את הדלת מבחוץ.
היא רצה לחלון.
״אני לא יכולה לעבור״ היא אמרה מנסה להזיז את סורגי הברזל שעל החלון.
היא חייבת לברוח איכשהו.
היא לא רצתה לחיות עם האיש הזה.
הוא כנראה היה במצב רוח טוב וזה למה הוא התנהג בנחמדות אליה.
התנהגותו לא הייתה בדיוק נחמדה אבל זה היה נראה שונה למישהו שהוא אלפא חסר רחמים ואכזרי כמוהו.
אין דרך להמלט ואני נותנת לבן אדם הזה לגעת בי היא אמרה לעצמה.
אבל היא ידעה, הוא לא היה רק נוגע בה.
אם הוא רצה יכל להשכיב אותה.
המחשבה נותנת לה צמרמורת.
אבל לא היה דרך החוצה, או שהיה? היא הלכה לחדר האמבטיה.
עיניה הסתכללו סביב, ראתה את החלון העליון של הקיר.
היא רצה, גררה שרפרף לאמבטיה ונעמדה עליו.
״כן״ החלון נפתח.
היא בקלילות עברה דרך החלון.
החלון הוביל אותה למנהרה.
היא טיילה דרך המנהרה מזיזה בדרכה קורי עכביש.
המנהרה סוף סוף הסתיימה.
היה שם חלון זכוכית ופתחה אותו.
היא נגעה בדשא.
היא יצאה מהנהרה מסתכלת בזהירות מסביבה.
לא היה אף אחד בסביבה.
היא ידעה, היא בתוך השטח שלו.
הוא אלפא עסוק בכל מקרה.
היה לוקח לו זמן להבין שהיא נעדרת.
מוכנה, התכוננה והתחילה לרוץ.
היא לא יכלה להשתנות לדמות הזאבית שלה. הדמות הזאבית שלה נפגעה בלידה.
היא לא יכלה ללכת כמו שצריך.
בעבר, זאת הייתה בעיה בשבילה אבל לא אכפת לה.
היא הייתה צריכה לצאת מהשטח שלו.
היא רצה הכי מהר שהיא יכולה.
זה הדבר היחידי שהיא יכלה לעשות כדי להציל את עצמה מהבן הזוג שלה.
עדיין היה הרבה שטח שהיא צריכה לעבור. לפתע, היא שמעה יללות מרחוק.
הם התחילו לחפש אחרייך הזאבה שלה אמרה לה.
היא התעצבנה.
איך הם גילו כל כך מהר? עכשיו היללות התחילו להיות יותר ברורות.
הם קרובים הזאבה שלה אמרה בשמחה.
הזאבה שלה רצתה שאמה תחזור לבן זוגה. את לא שווה. הוא בדמותו הזאבית. את לא.
אמה התעצבנה על דבריה.
אבל זאת הייתה האמת, היא לא הייתה שווה בשבילו.
ואז פתאום היא ראתה זאב ענקי, אפילו יותר גבוה ממנה, עומד מולה.
הוא נהם הראה את ניביו. מתה, את מתה. הזאבה של אמה אמרה.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
מקווה שנהנתן מהפרק.
תצביעו ותגיבו.
מאת:המתרגמת שלכם אני
YOU ARE READING
Merciless mate
Werewolfהוא היה חסר רחמים,אכזר, קשה,מחוספס ורשע. היה זה בלתי אפשרי לזכות בלב שלו. כולם ידעו, שהוא לא היה משתנה לאף אחת. אפילו לא לבת הזוג שלו. הוא היה רוצח. כל מעשה שלו היה כל כך זוועתי שכל הבנות קיוו שהן שלא יהיו הבת הזוג שלו. הוא סוף סוף מצא את הבת הזוג ש...
