(04)

5.9K 252 32
                                    

*למעלה זה האיש המיסתורין שלנו.

************************************

״למה את הלכת?״ הוא שאל אותה ברוגע. היא סגרה את עיניה מתוך פחד.
הוא הופתע מאיך שהיא הייתה מפוחדת ממנו.
היא לא רק רעדה, היא שיקשקה קשה.
הוא הרים את סנטרה גרם לה להתעמת איתו. היא עדיין הסתכלה למטה, לא רוצה לפגוש את עיניו.

״מ-מצטערת״ היא לחשה.
הוא הרגיש רצון עז לחייך.
היא לא הייתה ילדה מרדנית.
במקום זאת היא הייתה טהורה, היא הייתה ילדה תמימה. הייתה לו המחשבה שהיא הייתה מקללת אותו להגיד לו כמה הוא רשע. זה מה שהוא ציפה מבת של אלפא.
אבל היא הייתה ההפך.
הוא לעולם לא רצה לפגוש את בת זוגתו מתוך ידיעה שהיא יכולה להפוך אותו לחולשה שלו. אבל עכשיו, הוא הבין שהיא הופכת לחולשה יפיפייה.

״אני נותן ללכת רק הפעם. אבל אם זה יקרה שוב את תיענשי״ עיניו האפורות אמרו זאת.
היא הינהנה ובאיטיות הרימה את מבטה פוגשת בעיניו. הוא הקים את ידו חפן את פניה מושך באיטיות אליו ומנשק את שפתייה.
הוא הרגיש את שפתייה רועדות והוא לבסוף גיחך.

הוא נישק כל כך חזק שהיא נפלה למיטה. הוא היה מעליה.
ליבה פעם כל כך חזק כשאוזניו היו מאוד רגישות, שמעו את זה.
היא בכלל לא נישקה בחזרה, אבל היה צריך שהיא תנשק? הוא לחץ על שפתיו כנגד שלה כך שהוא יכל להרגיש את גופה רועד.

הוא לבסוף דחף את עצמו כשהיא התחילה להתנשף ולדבר לאוויר.
״את צריכה לשמור על נשימה ארוכה, מלאכית״.
הגיחוך שלו היה ערמומי.
סומק התגנב לפניה כשהיא ניסתה לקום.
הוא הפיל אותה למטה שוב וגיחך.
מישהו דפק בדלת ואמר ״אתה בא?״.
הגיחוך שעל פניו נעלם.
הוא נראה עצבני ונהם.
הוא הלך לדלת ופתח אותה.

״מה יש?״ קולו נשמע מאיים.
האיש מילמל משהו שהיא לא הבינה.
היא נעמדה והודתה בלב שמישהו בסוף הגיע. היא עדיין לא הייתה בטוחה מה היא הרגישה כשהוא נישק אותה.
היא היתה נבוכה ומבולבלת כששפתיו נפגשו עם שלה.
היא יכלה להרגיש צמרמורת שעוברת בעמוד השדרה כשהיא חשבה על זה.

״אני אהרוג את הנבל הזה בעצמי״.
היא שמעה את בן זוגה מדבר.
הלב שלה נפגע כשהיא שמעה את המילים הללו יוצאות מפיו.
למה הוא כל כך אכזרי? להרוג, היא שנאה את המילה הזאת.
״המממ, אז הוא שיקר״.
הוא דיבר לאדם שעמד איתו.
היא לא באמת התעניינה בשיחה שלהם.

״אני עוד רגע מגיע״ הוא אמר ויוצא מהחדר. היא הרחיבה את עיניה, הוא לא נעל הפעם. אולי הוא שכח.

״אני צריכה לברוח״ היא אמרה לעצמה, אבל אז המילים הללו חזרו על עצמן בתודעה שלה. אבל אם זה יקרה שוב את תיענשי. המילים האלה רדפו אותה.
היא ידעה איך האלפות מענישים את בני זוגם. היא ניערה את ראשה מתוך גועל.

״אני לא אברח עד שאני אהיה בטוחה שאני אצליח״.
היא התגעגעה לסיאן ולאבא שלה.
היא הרגישה אומללה מהמחשבה עד כמה הם מודאגים ממנה.
הם אפילו לא יודעים איפה היא.
היא הסתכלה על הדלת הפתוחה וסקרנות פגעה בה.
היא הלכה מחוץ לדלת.
היו שם ציורים יפים בכל מקום.

היא שוטטה מסביב מתפעלת מהציורים.
היא באמת אהבה אומנות.
היא הייתה מציירת בעצמה.
צבעים היו כמו פרחים יפים בשבילה.
היא שמעה בכי. כמעט מיד חייכה.
זה בכי של תינוק.
ליבה פרח בבת אחת.
היא אהבה תינוקות קטנים.
היא עקבה אחרי הקול וראתה חדר גדול שאין בו שום דלת.

לא היה שם אף אחד בסביבה.
היא הרימה את התינוק והתחילה לזמזם שיר. עד מהרה, הקטן נפל לשינה.
היא לא יכלה לעצור את עצמה וחייכה למלאך הקטן.
במהרה, נכנסה אישה פערה את עיניה לא מאמינה למראה שנגלה לה.
הלונה בעצמה החזיקה את הילד שלה.

״איפה היית? הנשמה המסכנה בכה כל הזמן הזה ואף אחד לא היה בסביבה. את צריכה לדאוג לתינוק שלך״.
האישה חייכה והשתחווה אליה.

״תסלחי לי, לונה״.
אמה חייכה ובעדינות העבירה את התינוק הקטן לאישה.
״בת או בן?״ היא שאלה עם חיוך.
״בת״ האישה אמרה בגאווה.
״מה השם שלה?״ אמה לא יכלה להסיר את עיניה מהתינוקת הקטנה.
היא נראתה מקסימה.
״מרינה״.

אמה הינהנה ואז נזכרה שהיא יצאה מהחדר. ״אני בערך הלכתי לאיבוד.
תוכלי לקחת אותי לחדר שלי?״ היא שאלה והינהנה. בן זוגה הולך לכעוס עליה אם היא לא תחזור בזמן.
האישה הלכה עם התינוקת שלה כשהתחילה ללכת ואמה עוקבת אחריה.

״אני לא צריכה להגיד את זה לונה, את את בטח סובלת. אנחנו חשבנו שהוא היה הורג אותך עכשיו״.
היא הסתכלה על האישה מובכת. ״אממ, להרוג?״.
״כן, להרוג״ היא אמרה בטון קצת מפוחד. האישה הסתכלה על אמה ונאנחה.
״לונה, האם את יודעת משהו עליו, האם את יודעת עליו?" האישה אמרה.
״לונה, האלפא שלך הוא חסר רחמים. לא אכפת לו משום דבר כשהוא נהיה עצבני.
הוא מתעצבן בקלות, אבל זה לא יהיה נכון להגיד שהוא נהפך למפלצת מסוכנת״.

לאחר כמה דקות של הליכה, היא ראתה את חדרה ונאנחה.
הדלת עדיין הייתה טיפה פתוחה מה שאומר שהאלפא עדיין לא חזר.
״הנה החדר שלך לונה״ האישה אמרה בנדיבות.
״מה שמך?״ אמה שאלה את האישה החיננית.
״אמנדה וולה״ אמה חייכה אליה ונישקה את הלחי של התינוקת. ״תדאגי למרינה״.
אמה הלכה בחזרה לחדרה.
המחשבה שלה נתקעה על מה שאמנדה אמרה. למה הוא כזה? היא חשבה.

היא הייתה די בטוחה שהיא לא יכולה לשנות אותו...כולם ידעו שהוא לא ישתנה לאף אחד.
אבל, אולי, מה שהאחרים ידעו לא הייתה בדיוק נכון.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
*לונה-כשהבת הזוג נפגשים באור הירח/הירח משדך את בני הזוג.

זה הפרק השלם שחילקתי בחלקים.

מקווה שנהניתם מהפרק.

מאת:המתרגמת שלכם אני

Merciless mateWhere stories live. Discover now