המשטרה התחילה בחקירה, היא חקרה את כל מי שהיא מצאה שקשור למשרד.
היא חקרה אחד אחד, יונגי, הוסוק, ג'ימין, ג'ונגקוק. אבל לא מצאה חשודים. הם חקרו את כל האנשים במשרד. הם בדקו טביעות אצבעות ואחרי כמה חיפושים הם גילו מי זה. הם גילו שזה ג'ין, אבל הוא כבר נעלם למקום לא ידוע.
הם סיפרו לג'ונגקוק, ג'ימין והוסוק שהוא פושע, שהוא כל הזמן מחליף זהויות והוא מבוקש בכמה ארצות, כנראה הוא החליט לחזור לארץ שלו. לקוריאה.
יונגי החליט לנסוע קצת ליפן. להתרחק מהחיים האלו.
לקחו כמה שנים עד שהמשטרה הצליחה למצוא את ג'ין, אבל מצאו אותו מת. החשד שהיה זה שהוא התאבד.
~~~~~~~~~
נק' מבט לא ידועה.
המשטרה שיחררה אותי.
היה לי קשה שהוא מת. באמת לקחתי את זה קשה. החלטתי לשים קץ לחיי, אף אחד לא באמת צריך אותי.
כתבתי כמה מכתבים. כתבתי אחד לג'ימין, אחד להוסוק. אחד ליונגי בתקווה שהוא יקבל אותו. כתבתי ליונגי שאני אהבתי אותו פעם ושאני מצטער על מה שקרה עם ג'ימין.
כתבתי לו, הלוואי והייתי יכול לחזור לדבר איתך. לספר לך עד כמה אהבתי אותך פעם.
בקיצור סיפרתי את כל הסיפור מה קרה, סיפרתי לו עד כמה אהבתי אותו ומה הרגשתי שהוא נעלם.
כתבתי גם מכתב לטאהיונג אבל את המכתב הזה השארתי אצלי. שמתי את המכתב בכיס שלי והלכתי לבניין גבוה.
"אני בא אלייך אהובי" צעקתי לאוויר.
עמדתי שם על הבניין בקצה, שניה מלקפוץ.
חייכתי.
אני לא יודע למה חייכתי אבל פשוט חייכתי.
כנראה אני שמח שאני הולך אליו, אני הולך להיות איתו.
עצמתי עיניים ו... קפצתי.
העיניים שלי לא נפתחו יותר.
~~~~~~~~~~~
נק' מבט כללית.
"הוא מת, או ליתר דיוק התאבד". ג'ימין בכה על הוסוק שחיבק אותו.
"למה כולם מתים לי? למה כולם נעלמים לי?" ג'ימין פשוט שאל ובכה.
"אני מצטער" הוסוק לא ידע מה לומר, זה באמת עצוב שהחבר הכי טוב שלך נרצח, הבוס שלך נרצח וידיד טוב שלך מתאבד. הם היו קשורים אליו גם, אבל לא כמו שהם היו קשורים לג'ימין.
הסוף.
