-50-

989 89 32
                                    

"גימין" שאל טאהיונג בפאניקה "מה קרה טאהיונג?" שאל גימין "אתה יודע אייפה גאנקוק?" שאל "לא" ענה גימין טאהיונג ניתק את הפלאפון אחרי ששמע את תשובתו של גימין "שיט" אמר מנסה להתקשר להוסק שלא ענה לו "עכשיו אתה ניזכר להגיד לי!" צעק טאהיונג על נאמגון שישב מולו "מה אני יעשה הוא אמר לי לא להגיד לכם" אמר נאמגון כועס על עצמו "אולי הוא מת לי עכשיו! אני לא מאמין שלא סיפרת לי כלום.." אמר טאהיונג יושב על הספה מיואש "אייפה הוא?" הם שמעו קול שואל טאהיונג הרים את ראשו וראה את אמו של גאנקוק "אני לא יודע" ענה לה נאמגון "אני לא מוצאת אותו הוא לא חזר הבייתה" היא אמרה מתחילה לבכות

"הכול באשמתי" אמר טאהיונג "אם הייתי מאמין לו...רק אם הייתי מאמין לו הוא היה איתי עכשיו" הוסיף ממשיך לבכות "הוא אמר לך ואתה לא האמנת לו? אייך? אתה מבין את זה שגאנקוק לא היה משקר לך ובטח שלא על דבר כזה" אמרה אמו "אני מצטער..." אמר טאהיונג שם את פניו בין ידיו "דיי לא קרה לו כלום תרגעו" אמרה קים בונה "הוא בטח אצל חברים שלו" הוסיפה "אייזה חברים? הלכתיי  אל כולם" אמרה אמו
אחריי כמה דקות צילצול הפלאפון נישמע "אולי זה גאנקוק" אמר טאהיונג מחכה שאמא של גאנקוק תענה "הלו?" שאלה "שלום אני מדבר אם גברת ג'ון?" שאל האיש השני "כן" היא אמרה "הבן שלך הוא..בבית החולים" אמר "מה..מה קרה לו?" אמו שאלה בפאניקה "הוא..נדרס" ענה האיש "אני כבר באה" היא אמרה וניתקה

"זה הוא? אייפה הוא? הוא בסדר? אני רוצה להיות איתו מה הוא אמר?"
טאהיונג התחיל לשאול אינספור שאלות "הוא...בבית חולים....הוא נדרס" אמרה אמו עדיין בהלם
טאהיונג רץ לעבר הדלת יצא מהבית לקח את המפתחות של האוטו והתחיל לנסוע לכיוון בית החולים הוא הגביר את המהירות "אני מצטער אהוב שליי" אמר טאהיונג ממשיך לנסוע "חכה לי אני בא" הוסיף

סוף-סוף הוא הגיע לבית החולים הלך למזכירה ושאל "אייפה החדר של גאנקוק...ג'ון גאנקוק?" המזכירה דיפדפה "מהר" הוא העיץ בה "הוא בחדר 302" היא ענתה והוא רץ לשם "חדר 302" אמר לעצמו נכנס לחדר מבלי לבקש רשות הוא ראה את גאנקוק מחובר לכול המכשירים, הוא ניראה נורא, מה קרה לו? מי עשה לו את זה?
"קוקיי" אמר טאהיונג קורס על הרצפה ובוכה "אני כולכך מצטער" אמר טאהיונג

נ.מ טאהיונג

גאנקוק ...בבקשה תקום.. בבקשה" אמרתיי בתקווה שהוא באמת יקשיב לי ויתעורר "קוקי שליי.. אני כזה טיפש... סליחה רק תקום.. תפתח.. תפתח את העינים.. שלך ותסתכל עליי" המשכתי לבכות "ט...טאה..אני..." שמעתי את קולו הרמתי את ראשי אליו "קוקיי.. גאנקוק שליי.. " שמחתיי כולכך שהוא התעורר אבל התעלף שוב נכנסתי לפאניקה לא יודע מה לעשות "ר.. רופא" קראתיי יותר נכון צעקתיי ואחריי פחות מדקה רופא ואחיות התייצבו בחדר "מה קרה? " הרופא שאל מסתכל עליי "הוא.. התעו... התעורר והתעלף ..שוב" אמרתי מנגב את הדמעות החזרתי את מבטי לגאנקוק "בבקשה קום שוב.. " התחננתי מחזק את האחיזה ביד שליי...הרגשתי שהוא החזיק לי את היד לחצתי על ידו ואמרתי "תתעורר"

רק אנחנו (vkook)   (Boy×Boy)Where stories live. Discover now