-4-

1.3K 118 11
                                    

נ. מ גאנקוק
התעוררתי בבוקר בגלל הצעקות של אמא שלי "אני קם!" צעקתי לה מהחדר
התקדמתי לשירותים לקחתי מגבת נכנסתי להתקלח יצאתי אחרי כמה דקות עתוף במגבת וחיפשתי בגדים אחרי כמה דקות שמעתי דפיקות בדלת "כן" אמרתי והדלת ניפתחה וראיתי את גימין "היונג מה אתה עושה כאן מוקדם?" שאלתי סוגר את הדלת אחריו "אתה יודע שאתמול פשוט הלכת לי" הוא אמר מחייך "כן סליחה על זה" אמרתי מגרד באורף "מה ייש לך?" שאל אותי "לא יודע" אמרתי נכנס לארון להוציא בגדים "מה לא יודע תגיד מה קרה פתאום" אמר מסתכל לי בעניים ומצפה שאגיד לו "זה בגלל ש..שאתה דיברת איתי על ...טאהיונג ולא יודע קיצר" אמרתי לא יודע מה לענות לו "מה!! טאהיונג בגללו אתה ככה" הוא אמר כלא מאמין "מעניין בגלל מי זה?" ירקתי לעברו
הוא צחק "אין צורך להודות" הסתכלתי עליו ואמרתי ברצינות "תקשיב זה לא שאני מאוהב בו או משהו אבל מה שאמרת זה שהוא כן מבלבל אותי אבל תזכור אני לא!!" בכוונה הדגשתי את ה-אני לא כדי שיהיה לו ברור שלא יהיה בנינו כלום "טוב תתלבש מהר ונלך" הוא אמר מסתכל לי על הגוף "יאא היונג" אמרתי זורק לעברו חולצה ונכנס מהר לשירותים להתלבש הוא תמיד עושה לי את זה "סיימתי" אמרתי יוצא מהשירותים ויוצא אם גימין החוצה הוא הסיע אותי לבית הספר כשהגענו לבית הספר ירדנו מהאוטו והתקדמנו לכיתות ובדרך ראינו את טאהיונג והוסוק הסתכלתי על טאהיונג ומקבל ממנו מבט ומיד הוא משפיל את ראשו עברנו אותם נכנסנו לכיתות יושבים מול טאהיונג והוסוק שנכנסו אחריינו והרגשתי כל השיעור את מבטו של טאהיונג עליי או סתם דמיינתי בגלל גימין הסתובבתי להביט בו ופגשתי בעניו סובבתי את ראשי חזרה הלב שלי דהר כמו משוגע מה ייש ליי?? זה לא הפריע לי כולכך בעבר אווף אני שונא אותך גימין
נישמע צלצול ברחביי הבית ספר וכולם יצאו להפסקות אני וגימין הלכנו לקפיטרייה לקחנו אוכל וישבנו בשולחן מדברים על כל מיני דברים במהלך שדיברתי אם גימין הרגשתי שמסתכלים עלינו חיפשתי את המשהו הזה שמסתכל וראיתי שמאחורי גימין היה טאהיונג והוא הסתכל עלינו זזתי קצת כדי לראות אותו יותר טוב ואני אפילו לא יודע למה המשכתי להקשיב לגימין ומדי פעם הגנבתי לטאהיונג מבטים הוא נתן לי הרגשה שכיאלו אני מיוחד אם כל המבטים שלו

נ. מ טאהיונג
ישבתי בקפיטריה לבד ורואה את גימין גאנקוק נכנסים הם ישבו מולי ולא יכולתי שלא להסתכל על גאנקוק אחרי כמה דקות הוא חיפש מישהו בעיניים וניתקל בעיניים שלי הלחיים שלי בערו כולכך מזל שהוא החזיר את העניים שלו לגימין הסתכלתי עליו הוא כזה מושלם וחתיך
הוא מסתכל ואז מחזיר את העניים שלו לגימין הוא מגניב לי מבטים מדי פעם אומייגד הוא כזה חתיך שהוא צוחק הנה הוא מסתכל שוב אחח הבטן שלי כואבת ומתהפחת החזקתי את הבטן שלי מרוב התרגשות לא יכולתי להשאר שם יותר הרגשתי שעוד שניה אני מתפוצץ אני חייב אוויר יצאתי לבחוץ נושם את האוויר הצח ''מזל שיש אותו'' חשבתי לעצמי הלכתי ישבתי מתחת לעץ שהיה מוצל שמתי שירים חיברתי את האוזניות לפלאפון ושקעתי לתוך העולם שליי לתוך הדמיון שליי ומבלי לשים לב נירדמתי מתחת לעץ
*חלום**
הלכתי לכיתה רואה את גאנקוק יושב לי במקום יצאתי מבלי להגיד כלום מהכיתה וישבתי מתחת לעץ עצמתי את עניי אחריי כמה דקות פקחתי את עניי וראיתי את גאנקוק מסתכל עליי הוא התקרב לפני מבלי להגיד דבר לביי דפק בעוצמה גדולה שפחדתי שישמעו את הדפיקות האלה הוא היה מספיק קרוב עד שהאפים שלנו נגעו אחת בשניה הוא הסתכל לי עמוק בעניים וככה גם אני לא הרפתי ממנו פשוט רציתי לנשק אותו אחריי כמה שניות שהסתכלנו הרגשתי את שפתיו עליי
*סוף*
קמתי מהחלום הזה כולכך מהר 'אווף' חשבתי זה הרגיש כולכך אמיתי הרגשתי שעכשיו הוא בא ובאמת נישק אותייי אני לא יכול איתו אווף הרמתי את ראשי לראות את כל הילדים שהיו בקבוצות וניראו כולכך שמחים מה שאני אף פעם לא יכול להיות טיילתי אם העניים שליי בכל הילדים והעינים האלה נטקעו על גאנקוק שהסתכל עליי הלחיים שלי התחילו להתחמם הסתכלתי עליו גם כן הוא כולכך ממכר הוא גם הסתכל

אני לא מבין את זה מה ייש לו? הוא לא אוהב אותי הוא אוהב להציק לי אז למה בזמן האחרון הוא מסתכל עליי הרבה? "אוף הילד הזה..." אמרתיי בקול מיואש "מיי זה..?" שמעתי משהו שואל אותי הרמתי את ראשי וראיתי שזה גימין "אף אחד" אמרתי מחזיר את ראשי לגאנקוק "אתה יודע שאתה שקוף" הוא המשיך שתקתי ולא הגבתי "הוא יודע שאתה אוהב אותו" הוא אמר מחכה לתשובה סובבתי את ראשי אליו "מה..מה...מי או...אוהב אותו..בככל" אמרתי מגמגם מעצם העובדה שגאנקוק יודע שאני אוהב אותו "אתה לא?" הוא שאל "לא!" תקפתי אותו "אז למה אתה מסתכל עליו" הוא שאל מתעניין "אני לא" אמרתי קם והולך משם "יאא חכה רגע" הוא אמר רץ אחריי "תגיד אתה לא מפחד מנאמגון שיראה אותך מדבר איתי כי אם כן אז גם עלייך יהיה חרם עדיף לך לעזוב אותי" אמרתי בשביל שיעזוב אותי כבר אני כולכך מובך מזה "לא איכפת לי" הוא ענה בקצרה "אתה לא מפחד ממנו?" שאלתי "לא" עונה מושך בכתף שלו הסתכלתי מאחוריו וראיתי את נאמגון והחבורה מתקרבים "הנה הוא בא לפוו" אמרתי לו בתקווה שיסתובב ואני אברח ממנו "יופי לו" הוא ענה שאפילו לא הסתובב אליו "מה קורה פו?" נאמגון שאל הסתכלתי על גימין שחייך ואמר "אני מדבר פו אם טאהיונג" הסתכלתי עליו מופתע מכל האומץ שהיה לו לדבר ככה אל נאמגון "על.." הוא שאל את גימין שוב "סתם עניין פרטי" הוא ענה עדיין מסתכל עליי סומק טיפס לי ללחיים שקלטתי שגאנקוק מסתכל עליי "טוב..אני הולך" אמרתי מסתובב בשביל ללכת "חכה ליי" אמר גימין מתקדם אליי והלכנו לא יודע לאן אבל הרחק מהם "מה אתה רוצה?" שאלתי חסר סבלנות "להיות חבר שלך" הוא ענה מסתכל על הרצפה "למה?" שאלתי "אתה רוצה את האמת או חצי אמת" הוא ענה מחוייך "אמת..חצי אמת..הכול" עניתיי לא יודע מה לבחור "סתם כי באלי" הוא אמר "מוזר.." לחשתי כנראה ששמע ונתן לי אגרוף "היונג...אהה סליחה אני יכול לקרוא לך היונג?" שאלתי מבולבל "כן ברור" הוא ענה "היונג רציתי לשאול משהו" אמרתי כוליי בחשש אם לספר לו או לא "כן דבר" הוא ענה אם זה היה קל לעשות את זה "גאנקוק...מה....הוא...למ....אוח עזוב" אמרתי מובך מדיי בשביל לספר לו הייתי חייב לדעת מה ייש לגאנקוק בזמן האחרון? למה הוא מסתכל עליי? הייתי חייב תשובות אבל בטוח שגימין לא ידע את התשובות האלה "נוו מה" הוא התעקש שאני אספר לו "עזוב אני אספר לך בזמן אחר" אמרתי בתקווה שיפסיק להתעקש "טוב"

רק אנחנו (vkook)   (Boy×Boy)Onde as histórias ganham vida. Descobre agora