CAMPING \\ Lashton

חלק 2- פרק 31~>קמפינג

״מה אתה כזה מתרגש?״ המדריכה שעמדה לצידי אמרה. ״פעם ראשונה שלי להדריך״ הסברתי וכמעט שקפצתי במקום מההתרגשות שסחפה אותי. ״אני מדריכה פה כבר 3 שנים, לא משהו חדש בשבילי.״ היא אמרה והוסיפה ״דרך אגב אני נואל״ חייכתי והצגתי את עצמי חזרה. 

״נואל? זה שם מאוד מיוחד..״ ניסיתי להתחיל שיחה לבנתיים. היא התחילה להסביר לי שהיא הייתה קטנה היא עלתה מצרפת. ההורים שלה נפגשו בחג המולד והחליטו לקרוא לה בשם החג. היא צחקה ושאלה למה לי קראו אשטון וניסיתי להסביר לה. אני כל כך כושל בלהסביר כאלה דברים עד שהסתבכתי וויתרתי. 

היא הייתה חייכנית וגבוהה. משום מה גם מאוד מוכרת, אני יודע שראיתי אותה לפני רק לא בטוח איפה. היא הייתה לי כל כך מוכרת שזה מגוחך. השם שלה כל כך מיוחד שזה קשה לא לזכור מאיפה אני מכיר אותה. נואל... היה לה גם מבטא צרפתי קל, כמעט בלתי ניתן להבחנה. אבל את כל המחשבות שלי העדפתי לשמור לעצמי, שלא תדע בנתיים. אני לא סגור עליה וכרגע מעדיף ללכת על בטוח. 

׳היא מסוג האנשים האלו שאתה יכול לדבר איתם אך לא להתקרב אליהם, היא נזק.׳ זה הדבר הראשון שעלה לי לראש כשראיתי אותה. אני יודע שזה לא טוב לשפוט על פי מראה אבל בכמה דקות שהספקתי לדבר איתה, זה הספיק בשבילי. לפעמים צריך לסמוך על התחושות שלך במקרים כאלה ואני מקווה שיש לי סיבה טובה לזה.

אני חושב מה לוק היה עושה ברגעים כאלה אבל זה כל כך חסר משמעות.. הוא היה אומר בטח איזה משהו מוזר על ״לסמוך על הרגשות של עצמך״ ומורח עליי קרם הגנה בגלל שיש לו יותר מידי.

היא סיפרה לי על כך שהיא הייתה פה גם כחניכה עוד לפני שהתחילה להדריך. משהו גם עצר אותי מלספר לה שגם אני הייתי פה כחניך ולפני שיכולתי להבין מה היא כבר אמרה כמה מילים. כמה מילים שמאוד מאוד הפריעו לי.  

אני שמח שסמכתי על עצמי. 

״הייתי בבקתה ליד החומה בקצה״ היא התחילה והכיוון של זה היה מאוד פשוט וברור, עבורי לפחות. ״בהתחלה הייתי חדשה ולא הבנתי עם מי נתקעתי בבקתה אבל לאחר מכן הן הפכו לחברות הכי טובות שלי גם אחרי המחנה״ היא חייכה כאילו נזכרה במשהו טוב ואני רק עמדתי מולה וחייכתי בלחץ, רק מחכה שהשיחה הזאת תסתיים. רציתי להקיא, אבל שתקתי. רצתי לברוח, אבל עמדתי בשקט במקומי.

״אלנה. היא החברה הכי טובה שלי, אם אתה מכיר אותה, כמובן, ישר תראה כמה חברותית היא. אפילו היה לה חבר שישן איתנו כמה פעמים בבקתה עד שהם נפרדו. החלטנו לנקום בו על שנטש אותה ככה ועוד בשביל הומו אחר.. אתה מבין שכל הזמן הזה הוא רק ניצל אותה?!״ באותו רגע רק רציתי לספר לה שזה הייתי אני אבל לא יכולתי. הפה שלי ננעל והמילים נבלעו. אני ניצלתי אותה? אני? היא לא רצינית איתי.. נכון..?

כל פעם שמזכירים את השם שלה, הבטן שלי מתהפכת והמילים נעלמות כלא היו. כנראה שלא משנה כמה זמן יעבור, היא כל הזמן תופיע בחיים שלי אם ארצה או לא. אפשר לאמר שהזמן לא מרפא את הכל ומשכיח. ממנה, אי אפשר להתעלם.