אחד מהמדריכים ראה אותנו וניגש לעברנו. ״אשטון אירווין?״ הנהנתי.
״תארגן את דבריך מכיוון שאתה חוזר הביתה״
עברו כמה דקות אחרי שהמדריך הלך. אבל עדיין הפה שלי פעור.
אני הולך עכשיו הביתה.
״אש, גם ככה המחנה נגמר עוד ארבעה ימים!״ קאלום אמר, מנסה לעודד אותי.
לקחתי חתיכת דף ועט. כתבתי ללוק ולמייק שמחזירים אותי הביתה ובצד השני של חתיכת הנייר כתבתי את המספר טלפון שלי.
המדריך דפק על הדלת. אמרתי ביי לקאלום ונפרדתי ממנו.
נכנסתי למכונית של אמא שלי והתיישבתי במושב הקדמי.
״איך אתה מרגיש?״ היא שאלה ונאנחתי באכזבה. ״גרוע״ מלמלתי והסתכלתי דרך החלון.
התחלנו להתרחק מהמחנה והדבר היחיד שרציתי לעשות זה לפתוח את הדלת ולרוץ בחזרה לבקתה.
הם התקשרו כבר אתמול שיקחו אותי הביתה, לא היום. מייקל בטח אמר להם אתמול בערב שאני עדיין לא מרגיש טוב ושכדאי שיחזירו אותי הביתה..
אני כועס עליו כל כך עכשיו שאני אפילו לא יכול לתאר. אני יודע שמייק דואג לי אבל אני לא צריך את העזרה שלו! אני יכול להסתדר בעצמי!
חזרתי הביתה.
פתחתי את הדלת של החדר שלי, מוצא את החדר בדיוק כמו שעזבתי אותו.
זרקתי את התיק שלי בצד החדר והלכתי לתופים שלי.
תופפתי על התופים שלי עם הכי הרבה כוח שאני יכול. לא הרגשתי שאני דומע עד שזרקתי את המקלות על הקיר ונשענתי על התופים.
למה אני גרוע בהכל?
לוק ישנא אותי שהלכתי.
כולם ישנאו אותי.
עכשיו היה כבר ערב וקראו לי לאכול.
התיישבתי על יד השולחן אבל לא אכלתי דבר.
״אשטון, איך היה במחנה?״ אחותי שואלת אותי ואני נאנח ״כיף״ זה לא היה רק כיף. זה היה מדהים. זה היה מדהים עד שהרסתי הכל כמו שאני עושה בדרך כלל.
סיימתי לאכול והלכתי בחזרה לחדר שלי.
מה אני הולך לעשות כל הזמן הזה בלי לוק, מייקל וקאל?
הטלפון שלי צילצל. לקח לי זמן לקלוט שהטלפון שלי מצלצל מכיוון שכבר יותר משבועיים לא נגעתי בטלפון.
״הלו?״ הקול שלי היה מעט צרוד. ״נסיכה שלי?״ לוק?
״לוקי!״ צעקתי וקפצתי ששמעתי את הקול שלו מהטלפון. ״איך אתה מרגיש?״ מייק חטף ללוק את הטלפון, ברקע שמעו אותם רבים על הטלפון ואת קאלום מזרז אותם. ״זה טלפון של מדריך אז אל תתקשר חזרה. אני אוהב אותך ואנחנו מתגעגעים אליך! עוד ארבעה ימים כש-״ השיחה נותקה.
ניסיתי להתקשר כמה פעמים לאותו המספר למרות שלוק אמר שלא.
לא היה מענה.
״הגעתם לתא הקולי של-״ זרקתי את הטלפון שלי על המיטה.
החלפתי את חולצת הפיג׳מה שלי שעוד לא החלפתי מהבוקר לגופיה ושמתי את הטלפון שלי באחד הכיסים במכנסים.
״אני יוצא לריצה, ביי!״ צעקתי ויצאתי לפני שמישהו יכל להגיד משהו.
התחלתי לרוץ ולהוציא את כל האנרגיה שהייתה בי. הייתי בסערת רגשות ענקית ולא שמתי לב לאיפה אני רץ.
הבנתי שהגעתי לאיזור בעיר שלא כדאי להכנס אליו, אבל זה היה מאוחר מידי....
זהו.... הפאנפיק נגמר....
וואו.
תודה לכולםםםם!
LOVE YA
נועה :3
YOU ARE READING
CAMPING \\ Lashton
Fanfiction--לוק לא נורא אחרי הכל-- אשטון מארגן תיק ויוצא למחנה קיץ עם מייקל, החבר הכי טוב שלו. בדרך אשטון פוגש חברים חדשים ואת הנסיכה שיהיה החבר העתידי שלו. הוא גם פוגש במישהי שתעשה לו חיים לא קלים כשהיא מגלה שהוא אוהב בנים.. היא תעשה כל מה שהיא יכולה להחזי...
