R U Happy Now? || YoonMin

6

בפעם השנייה באותן חמש דקות השתררה שתיקה מביכה בשולחן. אבל הפעם היא הייתה כבדה יותר, מבשרת רעות יותר. דמעות החלו לעלות בעיניו של ג'ימין.
"אנחנו נלך," אמר פתאום טאהיונג, והושיט יד אל ג'נגקוק "קוקי, בוא נלך!"
"לא," קטע אותו הוסיוק "אנחנו נלך. נכון, ג'ימין?"
ג'ימין הנהן בכהות חושים והתרומם ממקומו. הוא עקב אחרי הוסיוק עד לכיתה ריקה, מדשדש. כל מוחו היה מוצף במחשבות: איך הוסיוק גילה? יש עוד אנשים שיודעים? יונגי יודע?! ומה לעזאזל הוא אמור לעשות עכשיו?
הוסיוק כיחכח בגרונו והחזיר את ג'ימין למציאות. השניים החליפו מבטים כאובים.
"היונג..." מלמל ג'ימין "אני-"
"כמה זמן?" קטע אותו הוסיוק "כמה זמן אתה כבר מאוהב בו? אה?!" דמעות החלו לבצבץ בעיניו של הוסיוק. ג'ימין פלט יבבה. הוא לא ידע איך דמיין את הפרדה שלהם, אבל ככה היא בטוח לא הייתה אמורה להיות.
"תענה לי, פארק ג'ימין! כמה זמן אתה מאוהב בו?!" זעק הוסיוק בכאב.
דמעות זלגו מעיניו של ג'ימין. הוא ניסה לעצור אותן, להכריח אותן לחזור חזרה פנימה, אבל הן המשיכו לזלוג במרץ, מתמרדות.
"ג'ימינה..." התחנן הוסיוק "פשוט תגיד לי. בבקשה, רק תגיד לי כמה זמן!"
ג'ימין נשם עמוק. "כל הזמן..." מלמל מבין הדמעות "הייתי מאוהב בו אפילו לפני שהתחלנו לצאת..."
הוסיוק נשם בכבדות והשתתק, דמעות שקטות זלגו מבין עיניו. הקול היחיד שנשמע בחדר היה קול יבבותיו של ג'ימין.
"אז למה," נשמע פתאום קולו של הוסיוק, שבור, "למה בכלל נתת לי, אה? היית... היית צריך לדחות אותי בהתחלה! אפילו- אפילו אם היית אומר לי 'סליחה, אני מאוהב בחבר שלך' הייתי סולח לך, אתה יודע? הייתי נפרד ממנו ומקווה שתצאו! אז למה?! למה נתת לי לבגוד בו איתך אם היית מאוהב בו, אה?!" הוא צנח על הרצפה, וטמן את פניו בידיו.
"סליחה, אני... אני באמת באמת מצטער... אני... אני הייתי דלוק על כל כך הרבה בחורים, אתה יודע? כל כך הרבה בחורים... ואף אחד מהם - אף אחד! - מעולם לא אהב אותי חזרה. למעשה, אף בחור מעולם לא שם לב אליי קודם, לא לפנייך! אני... אני פשוט רציתי שפעם אחת, יהיה מישהו שאוהב אותי, אתה מבין? אני קיוויתי, קיוויתי ש-שגם אני אוכל לאהוב אותך חזרה ואז אני... ואז סוף סוף אני אהיה מאושר, אוקיי? אבל לא הצלחתי, והמשכתי לחבב את יונגי ולא אותך. וניסיתי, אוקיי, באמת שניסיתי! כי... כי אין מה לא לאהוב בך כי אתה יפה וחכם וטוב לב ומצחיק ונחמד ומה לא?! אבל אני פשוט לא הצלחתי, בסדר? פשוט לא הצלחתי! וכבר היה מאוחר מדי והייתי כל כך מאוהב ביונגי אבל הייתי איתך ואתה אהבת אותי ואני שיקרתי לך ולא רציתי לפגוע בך אז המשכתי לשקר ולשקר ולשקר ו-" הפעם היה תורו של ג'ימין לקרוס על הרצפה בבכי.
"אני מצטער," גימגם ג'ימין "כל כך, כל כך, כל כך מצטער..."
הוסיוק ניגב את הדמעות מעיניו והתרומם ממקומו. "אם כך, אני מניח שזאת הפרדה שלנו. אני פשוט אלך, תרגיש חופשי לעשות מה שבא לך." אמר והתחיל לצעוד לכיוון הדלת.
ברגע שהגיע אל הדלת, היא נפתחה בידיי מי אם לא מין יונגי, שרק רצה להגיע מוקדם לשיעור שלו.
"או, יופי," נאנח הוסיוק "יה, מין יונגי, לג'ימין כאן יש משהו לספר לך!" צעק, מחווה בידיו על ג'ימין, שהרים מבט בבלבול "אני מקווה ששניכם תתמזמזו למוות ותעזבו אותי בשקט." ובמילים האלה הוא יצא מהחדר, משאיר את יונגי המבולבל וג'ימין הדומע מאחוריו.

"אז," התחיל יונגי "הוא נפרד ממך סוף סוף? אמרתי לך שזה יקרה." הוא חייך בארסיות.
"האמת," שיהק ג'ימין "יותר איחלת לי את זה. זה היה משהו כמו 'אני מקווה שהוא יפרד ממך בדרך כואבת ונוראית אפילו יותר ממני. שיבגוד בך אם בחורה או משהו. או בנחש, כמוך'."
"אה, באמת?" הרהר יונגי "אם ככה, כל הכבוד לי. אני ממש מקווה שצדקתי." הוא התיישב על הרצפה ליד ג'ימין. מוחו התפוצץ מרגשות - שמחה, התלהבות, גאווה, אושר וגם קצת... עצב בשביל ג'ימין? לא. זה בטוח לא היה שם. הוא פשוט... שמח לעידו! כן, זה מה שזה!
ג'ימין מחה את דמעותיו "למעשה, הוא לא בגד בי. והוא נפרד ממני רק כי הוא הבין שאני מאוהב ב- במישהו שהוא לא הוא. אז... אז..." חש ג'ימין צורך להגיד על עצמו.
"הו." אמר יונגי באכזבה - האומנם? - ונאנח. "אז," שאל "למה הוא איחל לנו להתמזמז למוות? ומה זה הדבר הזה שהוא רוצה שתשאל אותי?" אבל הוא כבר ידע את התשובה. מין יונגי היה הרבה דברים - מטומטם לא היה אחד מהם. ג'ימין מאוהב במישהו אחר, הוסיוק מאחל להם להתמזמז והמבט הקודח הזה שהוא מרגיש בגבו כבר הרבה זמן... כל זה הוביל רק לדבר אחד. דבר שהוא אפילו לא העז לחשוב עליו... מכמה סיבות. את חלקן אהב יותר, את חלקן פחות, ולחלקן הוא בכלל התכחש. אבל זה לא שינה את העובדה שהוא ידע.
ולכן, אולי, הוא לא הופתע כשג'ימין נישק אותו.
שנים אחר כך הוא עוד יטען שהוא נישק חזרה כי הוא היה מופתע, אבל גם הוא (וגם ג'ימין, אחרי כמה זמן) ידעו את האמת. גם אם באותה תקופה, יונגי התכחש אליה.
אבל זה לא שינה את מה שקרה. את ההתנתקות של יונגי מג'ימין, את שבוע ה"מחלה" שלו, אותו הקדיש לחשיבה, ואת העובדה שכשחזר הוא התעלם מג'ימין לכמה זמן ואז פשוט נישק אותו. מול כולם.
כי יונגי וג'ימין אהבו זה את זה, לא משנה מה אמרו ומה עשו. תשאלו את הבנים שלהם, יונסו וג'יסו, ואת טבעות האירוסים שלהם. או את ג'נגקוק וטאהיונג, שלא ניתקו קשר עם ג'ימין, או את סאוקג'ין ונאמג'ון, שלא ניתקו קשר עם יונגי. גם את הוסיוק אתם יכולים לשאול, כי למרות שלקח לו זמן גם הוא לא ניתק קשר עם שני האקסים שלו, למורת רוחו הרבה של ג'ונגווק, בן זוגו.
בסופו של דבר, יש לדברים נטייה להסתדר בסוף, לא כך?

דאמ זה נגמר
אין אפילוג, החלטתי לדחוס אותו לכאן
אני יונמין טראש ומי ייתן ויונמין יהיו קאנון אמן סלה
אבל השאלה האמיתית היא... אני? מפרסם פרק יום אחר יום? ממתי אני כותב כל כך מהר? ועוד כשהפרק האחרון ארוך יחסית לשאר... מי היה מאמין?!
(אוקיי אז יכול להיות שבמקום להקשיב בשיעור עברית כתבתי חצי מהפרק... אבל היי, הממוצע שלי הוא 96 מותר לי לא להקשיב שיעור אחד)