קטעים קצרים

משפחת הזאבים

''מייקי תיזהר! אל תרוץ לכיוון הוא, הכביש שם'' צעקתי למייקי ''סליחה יולי" צעק לי בחזרה והתקדם בחזרה אליי ''אני רוצה לשתות'' אמר בקולו המתוק והביט בי בעיניו הכחולות ''קח חיימי'' אמרתי מושיטה לו את בקבוקו. הוא שרבב את שפתיו הקטנות והמשורטטות והחל לשתות במהירות ''תשתה לאט יותר, אך אחד לא לוקח לך את המים'' אמרתי בצחקוק מלטפת את שיערו השטני והארוך. הוא הוריד את בקבוקו והרים אלי את עיניו המכווצות ''את בטוחה בזה?" שאל בחשד וצחוקי התפרץ החוצה, מדביק איתו את צחוקו של  אחי הקטן ''תלך לשחק חמוד, אנחנו עוד מעט נלך'' אמרתי לאחר שצחוקינו נרגע והבטתי בשעוני רואה שלא נשאר לי הרבה זמן עד שאלי יגיע לאסוף אותי ''אוף יולי... כמעט לא שיחקת איתי'' אמר עם עצב בעיניו ''אני נורא מצטערת חמוד, יש לי מחר מבחן והיום אלי מגיע לאסוף אותי ואני צריכה לסיים להתכונן'' עניתי לו במבוכה... לא נעים לי שאני לא יכולה להתייחס יותר לאחי הקטן אבל שנה ראשונה באוניברסיטה זה לא קל בעיקר כשהיא אחת השנים הכי חשובות בלימודים שלי ''אפשר שוב לשתות?" שאל אותי עם מבט ערמומי בעיניו לאחר שתיקה קצרה ''מה אתה מתכנן קטנצ'יק?" שאלתי אותו בחשד ''לשתות'' אמר בקולו המלאכי והושטתי לו את הבקבוק עם אותו החשד. ''אעאעאעאע!!! מייקי! תיזהר ממני פרחח קטן'' צעקתי כאשר מייקי השפריץ על חולצתי חצי מתכולת בקבוקו והתחלתי לרדוף אחריו ברחבי הפארק כאשר צחוקו נשמע למרחקים. לאחר כ-10 דקות של מרדף אחרי מייקי, תפסתי אותו והפלתי אותו איתי על הדשא תוך כדי צחוק. ''יולי תראי הענן הזה דומה לארנב!" קרא בהתלהבות לאחר שצחוקינו נרגע וכעת שכבנו על הדשא מחובקים ומביטים בצורות העננים ''ואוו אתה צודק קטנצ'יק! ותראה, זה שפה נראה כמו... כמו...'' העמדתי פניי חושבת והוא קטע את 'מחשבותי'. ''זה נראה כמו נעל!" "נכון!" המשכנו לשכב משהו כמו רבע שעה מביטים בצורות העננים השונות ''יולי תראי, העננים האלה דומים לי ולך'' הצביע לפתע מייקי על עננים שנראים כמו זאב גדול וזאב קטן... ''למה חמוד?'' שאלתי איפה בחוסר הבנה... הרי אנחנו אנשים ''הם נראים מאוד בודדים, בלי הורים ועדיין הם יודעים שיש להם אחד את השני והזאבה הגדולה מטפלת בזאב הקטן כמו שאת בי וזה מספיק לו'' עיניי נפערו והחזקתי את הדמעות... הילד הזה חכם מידי לגילו... לפחות עכשיו אני יודעת שאני בדרך הנכונה להשגת מטרתי ואחרי מות הורינו מייקי עדיין מרגיש כאילו הוא לא לבד... אני כל כך אוהבת את הקטנצ'יק שלי... למרות כל הקשיים והזמן, היה שווה לחכות שהוא יגיע אלי ואחרי 7 שנים אני עדיין מודה לאל על כך. ''תודה'' לחשתי אל השמיים בכדי שמייקי לא ישמע.