קטעים קצרים

בת הים הקטנה - מודרני

נכנסתי לחדרי במהירות מתיישבת על הכיסא ומוציאה את יומני, זה שלא כתבתי לו מאז מות אמי. זה משהו שאני חייבת לשמור בו. הוצאתי את העט האהוב עלי והתחלתי לכתוב :"יומני היקר, זה היה אחד הימים הכי מטורפים שקרו לי מאז אימי. הגעתי בבוקר למקיף כרגיל, נותנת חיבוק לפלאונדר ופותחת את המחברת שדרכה אני 'מדברת' איתו עד שמתחיל השיעור. בהפסקה הלכתי אל הלוקר על מנת להכניס את ספרי מתמטיקה ומדעי הים (תמיד התחברתי לים והתעניינתי בכל מה שקורה שם) כשלפתע שמעתי קול מאחוריי ''היי'' הסתובבתי על מנת לראות שאני לא הוזה והוא היה שם! אריק היה שם! עיניי נפערו, בחיים לא דיברנו יותר מחמש דקות וגם זה קרה לפני שהפסקתי לדבר. ''מה קורה?" הוא שאל מוצא אותי ממחשבותי. הנדתי בראשי לחיוב על מנת להראות שהכל בסדר. אחרי שהפסקתי לדבר, אני מתקשרת עם בני אדם רק עם תנועות גוף או במקרה נדיר כמו עם פלאונדר ואקווה אחותי, על ידי התכתבות וגם זה רק לאחר הרבה 'שיחות' עם פסיכולוגים. אבל כולם יודעים זאת, אולי הוא לא? לא, אין מצב שהוא לא יודע. כל הבית ספר יודע את הסיפור על הילדה המסכנה שאיבדה את אימה בתאונת דרכים והחליטה להפסיק לתקשר עם העולם החיצון, אפילו עם אביה ו -12 אחיותיה. ''תגידי, יש סיכוי שתעזרי לי עם מדעי הים? הציונים שלך הכי גבוהים בכיתה ואני די מאחורה'' הוא חייך אלי את החיוך הכובש הזה עם הגומות המקסימות שלו וצחקק. אני לא יודעת מה גרם לי להנהן לחיוב אולי העובדה שאני מאוהבת בו כבר 5 שנים או זה שהוא באמת ניגש לדבר איתי למרות שהוא יודע מי אני ואפילו לא הראה סימן לזה שמשהו לא בסדר איתי אבל זה מה שעשיתי. ''תודה'' אמר ונשק ללחי שלי רץ אל חבריו. עמדתי קפואה כאשר ידי על הלחי שלי וליבי עוד שנייה יוצא מחזי. זאת הפעם הראשונה שאני שמחה כל כך מאז שאמא הלכה לעולמה. המשך היום עבר רגיל אך עם התרגשות מה'שיחה' עם אריק בבוקר. ב6 בערב יצאתי כרגיל מביתי לעבר הים על מנת לשיר קצת... כן כן, חברתי לשיר בשנה מ שעברה אך רק בים ורק כאשר אני בטוחה שאף אחד לא שומע אותי, בשביל כולם אני עדיין צריכה להישאר הבחורה האילמת שמתקשרת רק עם החבר הכי טוב שלה ואחותה הגדולה. שרתי ושרתי כאילו אין מחר, פורקת את כל הרגשות שהיו באותו רגע על ליבי עד ששמעתי מישהו אומר ''וואו'' נבהלתי והשתתקתי מתחילה לרוץ במהירות ''הי, חכי רגע! בבקשה אל תברחי!" הקול שלו קרא אחרי, פאק, איך אני לא שמעתי שהוא מגיע? ודווקא הוא? אני מקווה שאריק לא הספיק לזהות אותי... אני לא רוצה שהוא ידע את הסוד שלי. רצתי כמו שלא רצתי אף פעם ושיערי האדום מתנוסס ברוח. הגעתי הביתה עולה במהירות לחדר וטורקת את הדלת, לא נענית לשאלותיהם של אבי ואחיותי וכך הגעתי לפה, יושבת מתנשפת וכותבת בך מקווה להשאיר בזכרוני דרכך את היום הזה, היום ש'' הפסקתי לכתוב כאשר שמעתי דפיקה בדלת. סגרתי במהירות את יומני והכנסתי אותו למחבואו ורק כאשר הייתי בטוחה שהוא מוסתר דפקתי על שולחני, סימן שאני נותנת למשפחתי בשביל שידעו שאפשר להיכנס. הדלת נפתחה ונכנס לא אחר מאשר אריק! ליבי התחיל לפעום במהירות גבוהה פי 6 מהרגיל כאשר הוא אמר ''היי, אביך אמר שאת פה. אני יכול להיכנס?" הנהנתי בהיסוס והוא נכנס והתיישב על הכיסא לידי ''עברתי פה ליד וחשבתי לקפוץ, לשאול אם את יכולה לעזור לי עכשיו עם מדעי הים'' נשפתי את האוויר שהחזקתי מהנהנת יותר ברוגע ומראה לו לשבת לידי. התחלתי להסביר לו בתנועות ידיים אך כאשר הבנתי שזה בלתי אפשרי, הוצאתי את המחברת שלי ושל פלאונדר ואקווה והתחלתי לכתוב. לאחר כשעה וחצי הוא הודה לי ואמר ''תגידי, אני יכול לשאול אותך שאלה?" -ברור- כתבתי על דף המחברת ''הייתי היום בים ושמעתי בחורה שרה... היא שרה כמו מלאך, קולה העביר צמרמורת בכי גופי אך כאשר החלטתי לדבר איתה, היא ברחה'' אמר בעצב ואני שמתי לב שיצרתי את נשימתי מתוך לחץ -מה השאלה- כתבתי לו בהיסוס ''איך אני אמצא אותה? זה מפתיע אך קולה הפנט אותי ואני רוצה להכיר את הבחורה אדומת השיער עם הקול המלאכי'' נשפתי בהקלה, הוא לא זיהה אותי -אני חושבת שאם היא ברחה, כנראה היא לא רוצה שתהיה מי היא- כתבתי לו והוא עצם את עיניו ולאחר מכן הביט בי ואמר ''אני מבין אבל... אוחח אני לא יכול לא להכיר אותה, אני בטוח שיש בה אפילו יותר מהקול המדהים שלה ואני חושב שרק בזכותו היא גרמה לי להתאהב בה'' השתנקות הפתעה יצאה משפתיי -וואו, נדפקת חזק הא חחח- כתבתי לו והוא צחק והנהן -אני לא יודעת מה להגיד לך, באמת, אבל אני חושבת שתיתן לזמן לעשות את שלו, אולי היא בכלל זאת תחליט להציג את עצמה בפנייך- כתבתי ושמתי את ידי על כתפו בעידוד מתחילה לחשוב שאני צריכה לספר לו את האמת אבל... ''תודה אריאל, על הכל'' הוא חייך אלי ונשק ללחי שלי שוב ''לילה טוב'' אמר ויצא מהחדר ''לילה טוב'' לחשתי. 2 דקות לאחר מכן אורסולה נכנסה לחדרי ''נו נו, תראו אותה, איזה מזל יש לי ארי... אריק עצמו אמר לך שהוא מאוהב בנערה עם הקול מלאכי וכמה אירוני ... הרי זאת את'' פערתי את עיניי בלחץ, איך היא יודעת? '' את שואלת איך אני יודעת? חח טוב זה פשוט. שמתי לב שהתחלת להיעלם מהבית ב6 בערב כל יום. עקבתי אחרייך. שמעתי אותך שרה. ועכשיו צוטטי לכם'' ענתה בנונשלנטיות. פני התלהטו. היא חושבת שיש לה זכות לעקוב אחרי?! ''אבל כמה עצוב, המלאכית שלנו לא תהיה עם הנסיך שלה כי היא 'אילמת' ואחותה התאומה והמדהימה, תשמיע את ההקלטה שלך לאריק תוך כדי הזזת שפתיים, הוא יחשוב שאני היא הבחורה עם השיער האדמוני והקול המלאכי, ומלך השכבה והמקיף כולו יהיה שלי'' פי עוד רגע נפל לאדמה מרוב הפתעה  וכעס, היא חושבת שהיא תיקח לי את הקול? איך היא מעזה ''סיונרה מותק'' יצאה מהחדר משאירה אותי כועסת ומופתעת... ידעתי שהיא כלבה אבל עד כדי כך? היא הרי ידעה מה אני מרגישה אל אריק! טוב... אין לי ברירה, אם אני רוצה לפחות להגיד לו מי אני אני חייבת לעשות את זה מהר... אורסולה לא תחכה... מחר על הבוקר במקיף אני אמצא אותו ואגיד לו את האמת... כן כן, אגיד.
בוקר למחרת חיפשתי את אריק בעיניי אך רק בשיעור השלישי... מדעי הים. ''היי אני יכול לשבת פה?" שאל אריק את פלאונדר שפער את פיו תוך כדי שעיניו נוצצות ''בטח'' ענה וקם, קורץ לי רגע לפני שהתיישב ליד אחת הבנות האחרות. -מה קורה- כתבתי במחברת ''את לא תאמיני.. מצאתי אותה! מצאתי את האדמונית עם הקול המלאכי'' לרגע לא הבנתי איך פתאום פחד התחיל לחלחל בי -ומי זאת- כתבתי ביד רועדת ''אחותך, אורסולה, אנחנו ביחד עכשיו'' הרגשתי את ליבי מתנפץ למיליוני רסיסים, דמעות החלו לזלוג מעיניי וברחתי מהכיתה במהירות. רצתי אל חדר המוסיקה, המקום שאליו הייתי בורחת כאשר ראיתי להיות לבד אך אף פעם לא באמת השתמשתי במה שנמצא בו... עד עכשיו. התיישבתי מאחורי הפסנתר והתחלתי לנגן, נותנת לדמעות להתייבש מעט עד שהתחלתי לשיר את unbreake my heart כשגל חדש של דמעות זולגות מעיני. ''אני לא מבין כלום'' שמעתי קול ובשנייה קולי וקול הפסנתר נדמו. ''אריאל... מה זה אמור להביע?" שתקתי מביטה למטה מספר דקות עד שהרמתי את מבטי והבטתי יש לתוך עיניו ''היי'' אמרתי בקול יציב יותר משציפיתי שיצא עיניו נפערו ''את מדברת'' גיחכתי ''כן'' אמרתי, מחזיקה את הדמעות בפנים ''איך זה יכול להיות? הרי אורסולה שרה לי היום בבוקר'' הוא הביט בי מבולבל ''תשאל אותה... הרי היא בת הזוג שלך עכשיו'' קולי נשבר במילים האלה ''תצא בבקשה'' הורדתי את ראשי למטה ולאחר מספר שניות שמעתי טריקת דלת. הוא הלך. והפעם? לגמרי. התחלתי לבכות, נותנת לכל מה שאגרתי לצאת... ''אמא, את הבטחת שתישמרי עלי מכל כאב, תידאגי לי גם מלמעלה אז למה עכשיו אני כאובה כמו שלא הייתי אף פעם חוץ מהיום המקולל ההוא?" לפתע הרגשתי ידיים נכרכות סביב גופי והרמתי את מבטי לעבר הבן אדם האחרון שציפיתי שיהיה פה ''איך לא ראיתי את זה? שיער גלי ואדמוני, גוף רזה, מראה שבאמת מתאים למלאך... אני אידיוט, אני מצטער'' אריק אמר מצמיד אותי אליו. שתקתי. לא ידעתי מה להגיד אבל.... זה גם לא היה הכרחי כי תוך רגע שפתיו נצמדו לשלי לנשיקה סוחפת. אולי בכל זאת אמא שומרת עליי ודואגת לי מהשמיים... אולי בכל זאת הכל יסתדר.