קטעים קצרים

אהבה ממבט ראשון

''אני מאוד מקווה שזו לא תהיה הצגה זוועתית כמו הקודמת שאייל הביא אותנו אליה'' אמרתי למעיין נזכרת בהצגה הקודמת שהיינו עם המגמה ''ואי לגמרי, כמעט נרדמתי פעם קודמת'' מעיין אמרה וצחקנו ''אני חושבת שהפעם זה יהיה מעניין... בכל זאת, סיפורי תנך'' אמרתי בתקווה ''נחיה ונראה'' צחקקה מעיין. האור נכבה, מוזיקה, אור... התחילה ההצגה. עברו כ20 דקות ולמזלי נהנתי מאוד, ההצגה הייתה עם רמת הומור גבוהה, וחיברה בין תקופה מודרנית ותנכית, היו הרבה שירים (בכל זאת, מחזמר) והשחקנים שרו מעולה. כעת ישבתי ליד מעיין וצחקתי זורקת לה יציאות שנונות והיא מחזירה לי. מתחילת ההצגה הסתכלתי על אחד השחקנים שהיה ברקע... סוג של דמות משנה... הוא נראה פשוט מדהים!  אני כבר ממש רוצה לראות איך הוא משחק ושר. בדיוק ברגע שחשבתי על כך הוא נכנס מהאולם שורק לעצמו. לפתע מבטו פגש בשלי והוא החל להתקרב אלי בחיוך. כאשר הוא עמד מולי הרמתי את מבטי לעברו... הוא די גבוה ולא רק מהסיבה הפשוטה שאני יושבת והוא עומד. הוא הושיט אלי את ידו ובהיסוס קל הנחתי את ידי בשלו, מרגישה את ביטני מתהפכת מהתלהבות... לא מסיטה את עיניו מעיניו המדהימות. עיניו בצבע ירוק - כחול עמוק ושיערו שחור, זיפים מעטרים את לסתו המשורטטת, אפו טיפה עקום ושפתיו ורודות ומלאות. החיוך שלו רחב וכובש וכאשר הוא מחייך אלי אני שמה לב לגומות העמוקות שיש בלחייו... עכשיו אני בטוחה רשמית שיש בחורים חתיכים בישראל. הוא כרע ברך על מנת להיות קרוב יותר לגובה שלי כאשר אני יושבת ונישק את ידי, זיפיו הקצרים מלטפים את ידי ובפעם הראשונה, אהבתי את הדרך בה זיפים מלטפים את עורי. חייכתי בבישנות וכאשר הוא החל להתרחק ממני - עדיין בלי לנתק את עיניו מעיניו - הבטתי הצידה לעבר כיתתי רואה את העיניים הפעורות של חלק מהבנות ואת הצחקוקים שמוציאות הבנות האחרות ואף חלק מהבנים. לפתע אני שומעת את מעיין לוחשת לידי ''כלבה'' התחלתי לצחקק וגלגלתי את עיניי. במשך שאר ההצגה הוא זרק אלי מדי פעם משפטים קצרצרים בהקשר להצגה למשל כאשר הוא דיבר עם אחת הדמויות שגילה משהו שלא היה צריך והוא פנה אליי ושאל ''את סיפרת לו?" צחקתי ופקחתי את עיניי בתמימות מנידה בראשי לשלילה תיווך כדי שאני שמה את ידי על ליבי... לעזאזל עם הצרידות שלי. אני מצידי במשך כל ההצגה הבטתי בו והופתעתי לגלות עד כמה מעולה הוא שר, קולו נמוך ורך גם בקטעים יותר אגרסיביים וכמה מדהים הוא משחק. ברגע מסויים כאשר הגיע קטע בו הוא נישק את השחקנית, צחקקתי ואמרתי למעיין ''בוגד'' ופרצנו בצחוק. בהמשך כל ההצגה צחקתי, בכיתי, מדי פעם צחקתי עם מעיין  בסוף ההצגה המדהימה הזו קמנו על רגלינו על מנת למחוא כפיים - למרות שכבר לא הרגשתי את כפות ידי מכמות מחיאות הכפיים שלי במשך ההצגה, בעיקר כשהוא השתתף בקטע - והסתכלתי עליו עדיין מתלהבת ממה שקרה. השחקנים השתחוו והלכו להחליף בגדים ובינתיים מספר חברות שלי - ולא רק חברות - ניגשו אלי והתחילו לדבר איתי על תחילת ההצגה... מפתיע שלמרות שזה דבר כל כך קטן, הוא השאיר אותי בהתלהבות כה גדולה. כאשר חלק מהאולם התפנה ונשארו רק המוזמנים, הבמאי המלחין והתסריטאי של ההצגה יצאו אל הבמה בשביל לדבר איתנו קצת על ההצגה ולאחר הקדמה די ארוכה, החלו לענות על שאלות תוך כדי שלאט לאט השחקנים יצאו אל הבמה גם הם. תפסתי אותו במבטי כאשר מישהו שאל שאלה והשחקן עמד לענות, הוא הביט בי וחייך את החיוך המהמם שלו גורם לי לנשוך את שפתיי... ואוו הוא נראה כל כך טוב! הוא החל לענות על השאלה שהייתה גם האחרונה ואני הקשבתי בריכוז למילותיו. לאחר שהשיחה נגמרה אני ומעיין החלטנו ללכת להצטלם עם כמה מהשחקנים למרות שאני רציתי להצטלם רק איתו. קודם צילמתי את מעיין עם שחקן אחר ולאחר מכן ניגשנו אליו. ''היי'' מעיין אמרה לו. הוא הסתובב אליה, הסתכל עליי וזיהה אותי ''היי, זאת את שסיפרת לו שזה אני נכון?" אמר לי כאילו זורם עם אחד המשפטים שאמר לי בזמן ההצגה. צחקתי ומעיין שאלה ''אפשר להצטלם איתך?" ''כמובן שלא'' ענה בחומרה ושלושתינו פרצנו בצחוק. לקחתי את הטלפון והבנתי שאני בקושי יכולה לעשות פוקוס מכיוון שידיי רועדות ... כנראה שעדיין לא נרגעתי אחרי ההצגה המדהימה הזו והנוכחות והדיבור שלו אלי לא עזר כל כך למצב. לאחר שצילמתי נתתי את הנייד למעיין וניגשתי אליו ''תורי?" חצי שאלתי חצי אמרתי. הוא חייך ואמר ''ברור'' ידו נכרכה סביב מותני וידו החזקה והשרירית גרמה לי לקחת נשימה עמוקה בשביל לא להתחיל לצעוק מכמה שידו הרגישה טוב על מותני... גם אני הנחתי את ידי על גבו שהרגיש אף יותר שרירי שנראה. מעיין צילמה אותנו והודיתי לו נפרדת ממנו בחיוך ואומרת ''היית מעולה'' הוא חייך אלי ומעיין ירדה במדרגות מהבמה כאשר אני אחריה, מרגישה מבט על גבי ורואה אותו כאשר אני מסתובבת על מנת להסתכל של המבט. הסמקתי והזזתי את מבטי. בדרך חזרה הביתה לא הפסקתי לחשוב עליו למרות שבתכלס מובן שכלום לא יקרה בינינו... בכל זאת, אני חושבת שיש לנו הפרש גילאים של לפחות 8,9 שנים והוא לא מהעיר שלי... חוץ מזה, מה הסיכוי שאי פעם אראה אותו שוב חוץ מדרך האינסטגרם או מי הפייסבוק? למרות זאת, לא יכולתי לעצור את מחשבותיי עליו, על הדרך בה נגע בידי ובמותניי, פעולות כל כך פשוטות ולא מאוד קריטיות למעשה אך עם כך, כאלה שגרמו לי להרגיש כל כך טוב ולבטני להתהפך ב360°... לא יכולתי לעצור את עצמי מלחשוב על העיניים האלו, על קולו ועל כמה שהוא כשרוני.
אף פעם לא האמנתי באהבה ממבט ראשון... עד היום.