Chapter 6

1.1K 93 27
                                    

החלק הפנימי של הארמון היה הרבה יותר גרוע מאשר בחוץ.

הארמון היה אפלולי, האור בארמון היה אור אדום כמו דם למעט חדר הכס, שם האור היה לבן בוהק. עשן נע בחופשיות לאורך המסדרונות, וחיילים משלד עמדו דום, לאורך השביל אל כס המלוכה. החלונות מסביב היו מוכתמים בגוונים של אדום וסגול, כמו דם וחבורות, הם תיארו סצנת מוות אכזרית.
הרעש היחיד ששמעתי היה רוח ושריקות, שנגרם בגלל רוחות הרפאים.
כל שערות גופי סמרו, זה היה כמו הסיוט הגרוע ביותר שלי.

ג'ונגקוק נשא אותי עד אל כס המלוכה.
ישב עליו גבר מחריד שהיה גדול יותר מאדם רגיל, יושב כשבעה מטרים. הוא היה חיוור כמת, אבל לא חיוור נורמלי, עורו היה אפור כאפר עם גוון כחלחל, כמו גווייה. פניו היו קודרות, עיניו היו כמו ספינה טובעת, ידיו היו כמו טפרים. גלימותו הפחידה אותי ביותר.
הוא היה כמו בולען של נשמות שחורות, בסופו של הגלימה, היו כמו דמויות בני אדם, כל הבעות הפנים שלהם צרחו, כאילו שניסינו לצאת מהגלימה. מסיבה כלשהי, ידעתי שאלה היו פרצופים אמיתיים. האיש הזה היה חור שחור שלוכד נשמות, והם רצו לברוח ממנו.

אני רציתי לברוח.

"אבא," אמר ג'ונגקוק, קוטע את מחשבותיי.
"תבעתי בת אנוש."

האדס צחק, וזה היה הרבה יותר מפחיד מצחוקו של ג'ונגקוק. זה היה כמו צחוק של מנהיג צבא שעומד להטיל פצצה גרעינית.
כל איבר בגופי צעק לי לרוץ, אבל לא היה לאן.

"זה הילד שלי," גיחך האדס. "איפה מצאת אותה?"

"בסיאול, הלורד" ג'ונגקוק השיב. "האם אחים שלי מצאו?"

"עדיין לא, עדיין לא." ניצוץ הגאווה הראה את עצמו בעיניי האדס. "אתה הראשון."

לא יכולתי לראות את פניו של ג'ונגקוק, אבל ידעתי שהוא מגחך. הוא המהם בהנאה, ואני כמעט קפצתי מידיו מרוב פחד. קולו המפתיע היה קרוב לאוזני, הנשימה הקפואה שלו דקרה את צווארי.

"מה שמך, ילדה?" האדס שאל אותי, והפנה את תשומת לבו אליי. לקח לי כמה רגעים למצוא את הקול שלי, הייתי כל כך מפוחדת.

צ'וי ס-סקרלט." גמגמתי, ועיני התרחבו מפחד. הרגשתי כמו צבי שנלכד באור הפנסים.

למה זה קרה? מה קרה? חיוך נמתח אצל האדס.

"צ'וי, הא?" עיניו נעולות על משהו מעל הראש שלי. נראה שהוא קורא משהו. האם הוא מפרש את נשמתי? מאז שהגעתי לשאול הנורא, דבר לא היה נראה מופרך עבורי.
"אה, כן, את באמת נראת מוכרת."

התחלתי לרעוד יותר. לא היה אכפת לי אם ג'ונגקוק ידע עד כמה אני מפוחדת. למה האדס חושב שאני מוכרת לו? האינסטינקטים שלי אמרו לי להתחבא, אבל לא היה איפה להתחבא, לא שציפיתי שסימן יופיע וירמוז לי על מקום מסתור. זה לא שג'ונגקוק היה גם משחרר אותי.

ᴅᴀʀᴋ || ᴊᴜɴɢᴋᴏᴏᴋWhere stories live. Discover now