My football player

My football player - פרק 46

תודה לניקוש שכתבה את הפרק הזהההה
nikol_safanov

נקודת מבט של קימברלי
היינו בדרך חזרה לבית וטיילור לא הוציא מילה מהפה. האמת היא שגם אני.
"טיילור" החלטתי לפתח שיחה. אני לא יכולה ככה, מציק לי השקט הזה.
"אני פשוט מופתע קימברלי, זהו זה"אמר לא מעביר את מבטו מהכביש.
הנהנתי האיטיות וכל שאר הנסיעה עברה בשקט.
סוף סוף הגענו הביתה חיבקתי את ביטני בשתי ידיי והתקדמתי לתוך הבית.
נכנסתי לסלון וזרקתי את תיקי על הספה ופניתי למעלית כדי לעלות לחדרי.
נשכבתי על המיטה ולאט לאט נרדמתי.

נקודת מבט של טיילור
תאומים, בנים.
איך?? איך זה יכול להיות? אני ממש מופתע, לטובה. אני הכי בעולם הייתי שמח שאמרו שזה בן ועוד עכשיו אומרים לנו שאלו תאומים
בנים יש יותר טוב מזה?
הייתי שקט כי הייתי בשוק גמור.
ראיתי את קימברלי זורקת את תיקה על הספה ועולה לחדר. התקדמתי למטבח, היא בטוח צריכה לעכל הכל. הכנתי לי קפה וניכנסתי לאינסטגרם שלי, נכנסתי לפרופיל של נואל ושם היתה תמונה חדשה.
תמונה שלה ושל זאק.
זאק הזה לא בא לי בטוב, מעניין למה עד עכשיו לא פגשנו אותו.
סיימתי לשתות את הקפה ועליתי לחדר.נכנסתי בשקט רואה את קימהרלי ישנה.
התקרבתי אלייה ונשקתי למצחה ומילמלתי
"תודה על עוד 2 בנים אהובתי"
שמתי עליה שמיכה ויצאתי מהחדר לקומה של המשרד.

נקודת מבט קימברלי
פקחתי את עיניי והבטתי על השעון.
השעה 5.
נואל ומייקל אמורים לחזור.
קמתי ממטתי והתקדמתי למחוץ החדר.
נכנסתי למעלית ולחצתי לקומה של המשרד של טיילור, אנחנו צריכים לדבר.
נכנסתי למשרדו והוא לא היה שם, מוזרר
"טיילור" קראתי לו אך אין מענה.
החלטתי לרדת למטה וכך עשיתי.
"טיילור?"קראתי לו שוב כשעמדתי בסלון.
מישהו תפס את ידיי מאחורה ובשנייה סובבתי לו אותה.
כמובן זה טיילור.
"תגיד אתה אמיתי?"שאלתי אותו. מה הוא מבהיל אותי, הוא פשוט לא שפויי.
"חחח היית צריכה לראות תפרצוף שלך"אמר בשעשוע.
"פסדר פסדר מזה?"שאלתי אותו כשקלטתי שביידיו יש זר פרחים גדול.
"זה בשבילך קימברלי"אמר בחיוך.
הוא הושיט לי את הפרחים ולקחתי אותם.
אני כל כך אוהבת את הגבר שלי.
טיילור תפס במותניי עם שתי ידייו וקירב אותי אליו אבל לא כל כך בגלל הבטן.
"טיילור למה הפרחים?"שאלתי אותו עדיין מחייכת מאוזן לאוזן.
"קים תודה על עוד 2 בנים. את הפכת אותי ליותר מאושר בריבוע"אמר והאסימון שלי נפל.
הוא הכניס את ראשו בצווארי ואני נאנחתי.
"אני אוהבת אותך טיילור, הכי בעולם"אמרתי לו כנה עם עצמי ואיתו.
"גם אני אוהב אותך קימברלי"אמר ושנינו נסכפנו לנשיקה סוערת.

"אחמ אחמ"
התנתקנו במהירות והסתובבנו לכיוון שממנו הקול הגיע. נואל ומייקל.
אופס?!
"מה קורה ילדים?" אמר טיילור בקלילות.
"דפוק" סיננתי כשקלטתי שהוא מנסה לעבור נושא ממשהו או למישהו אחר וממש לא מצליח לו.
"רק בריאות" אמרה בצחוק מתגלגל נואל.
"טיילור קח את מייקל לשטוף ידיים, אני צריכה לדבר עם נואל" אמרתי לו והוא בשניות הרים את מייקל שכולו צוחק בצחוק מטריף ועלה איתו לכיוון השירותים.
התקדמתי עם נואל לתוך המטבח והתיישבתי איתה על הכיסאות.
"אז מותק מה עם זאק?" שאלתי אותה והיא ישר הסמיקה. מתפדחת.
"הוא מקסים"ענתה והביטה בי בעיניים מאוהבות.
"אני בטוחה בזה"אמרתי לה וקרצתי.
"דיי אמא"אמרה מובכת.
"תגידי למה את לא מביאה אותו אלינו?"
"הוא...אממ..אני לא יודעת איך אבא יגיב" אמרה והשפעלה את מבטה.
"אל תדאגי תביאי אותו הכל יהיה בסד....
איייי"פתאום כאבים חזקים תקפו אותו.
אני מבינה למה הם בוטעים חזק. כי הם 2 ולא 1. זה קשה.
"אמא, אמא את בסדר?" שאלה נואל כשעדיין כאבה לי הבטן.
"כןכן הם פשוט בועטים"אמרתי לה.
הם עדיין לא יודעים שיהיו 2 ולא 1.
"הם?"שאלה נואל
"כן הם, תאומים. 2 בנים"-אמרתי והבטתי בחיוכה המתפרס על פניה ועינייה מתחילות לנצנץ.
"אני לא מאמינה"אמרה בהתלהבות.
"מה את לא מאמינה" התערב טיילור בעודו נכנס למטבח.
"שני בנים. זה...זה מושלם"אמרה נואל וקפצה לחבק אותי ואת טיילור.
"אחח"שוב הם החלו לבעוט.
"חח אני חושב שאמא צריכה לנוח"אמר טיילור. הנהנתי וקמתי בעזרתו.
"נואלי לא סיימתי את המשפט לפני זה, הכל יהיה בסדר שיבוא"אמרתי וקרצתי לה והיא הנהנה בציחקוק.