My football player

my football player - פרק 36

קמתי וראיתי שהשעה 7 בבוקר,הייתי לבד במיטה. ומייקל ישן 6 שעות אבל קם בחמש וחזר לישון.
ארגנתי תיק קטן. והלכתי לחדר של מייקל וארגנתי לו בגדים.
אמרתי לשומר שישים את זה באוטו שלי והלכתי להתקלח,יצאתי מהמקלחת ושמתי הלבשה תחתונה של קלווין קליין ויצאתי מהחדר
אין אף אחד בבית השומרים עומדים בחוץ וחם לי רצח.
לקחתי שוקו מהמקרר והתיישבתי בסלון וראיתי סרט,אחרי משו כמו חמש דקות שמעתי את מייקל בוכה במכשיר וקמתי אליו,לקחתי אותו לסלון והתיישבתי איתו נותנת לו לאכול וממשיכה לראות תסרט,סידרתי את החזיייה של קלווין קליין שלי ושמתי את מייקל ככה שראשו על הכתף שלי ונאנחתי מחכה שהמזגן יקרר כבר את הבית
"אעעע"מייקל צעק וצחק ולא הבנתי ממה הוא צוחק והסתובבתי רואה את טיילר נכנס בדלת ומסתכל עלי,חזרתי לראות את הסרט ומייקל נלקח מידי,ראיתי את טיילר מרים אותו וגלגלתי עיניים ועליתי למעלה
שמתי שמלה שחורה פשןטה וכפכפים וירדתי למטה
"את לא נוסעת"הוא אמר
"אני נוסעת"אמרתי
"אני רוצה לראות את אחותי ולא אכפת לי מה אתה אומר "אמרתי עצבנית ולקחתי את מייקל מידיו
"רוני"צעקתי והשומר נכנס מהדלת,
רוני היחיד שאני סומכת עליו עם מייקל
"תחגור אותו בבקשה באוטו ותפעיל לו מזגן" אמרתי ונתתי לו את מייקל והוא יצא ברגע שראה את פניו של טיילר
"מה קרה התפהכת ב360° אע?
גם עם עצבנו אותך זה לא סיבה להוציא את העצבים שלך עלי אני לא עשיתי לך כלום! אתה פשוט מטומטם ואני שונאת אותך" צעקתי עליו את כול מה שרציתי להגיד לו מאתמול בערב ויצאתי החוצה נכנסת לאוטו, ראיתי אותו יוצא אבל זה היה מאוחר כי כבר נסעתי..

*כעבור 3 שעות*
בגלל כול העצירות שהיו בדרך בגלל מייקל סופסוף הגענו לתל אביב, קלואי חזרה לגור פה עם סקוט
"היי"היא אמרה ופתחה לי את הדלת
"אני שונאת אותו"אמרתי וחיבקתי אותה ופשוט פרצתי בבכי, מייקל היה בערסל על הרצפה וקלואי פשוט חיבקה אותי
"די נאני"היא אמרה וניגבה את דמעותי. למה אני בכלל בוכה ממנו? מי הוא בכלל שיגרום לי לבכות מטומטם אחד.

"אני לא יודעת למה הוא בכלל התעצבן עלי באמת שלא עשיתי כלום"אמרתי כשאני והיא ישבנו בחדר שלה ושל סקוט, וסקוט וחבר שלו היו עם מייקל ואמה
"אולי קרה לו משהו??"היא שאלה ונאנחתי
"אני לא יודעת אבל זה לא מצדיק את זה, הוא לא יכול לבוא הביתה ולהוציא את זה עלי" אמרתי ושמעתי צעקה מלמטה
"יש לי הרגשה שהוא הגיע"קלואי אמרה אחרי ששמענו את טיילר צועק איפה היא
"יופי קלואי את ממש עוזרת "אמרתי והיא צחקה ונישקה אותי בלחי
"אני אוהבת אותך. תדברי איתו"היא אמרה
"לא רוצה"אמרתי
"כן"היא אמרה. הנה התחלנו
"לא"אמרתי
כן"היא אמרה
"לא"אני אמרתי
"לא"היא אמרה
"כן"אמרתי
"רגע מה"אמרתי והיא התחילה לצחוק
"דיי להיות אחות חרא"אמרתי והיא צחקה וחיבקה אותי וחיבקתי אותה והדלת נפתחה
"טיילר, אל תצעק הרבה"קלואי אמרה ויצאה
"למה באת?"שאלתי והתיישבתי על הספה הקטנה בחדר הענק שלהם
"כי הלכת"הוא אמר
"מה אתה רוצה?"שאלתי ונאנחתי והוא לא ענה אבל אחרי דקה פתח את הפה
"תחזרי הביתה"הוא אמר
"אני בביקור אצל אחותי. אתה מפריע.
אני יחזור כשיהיה לי כוח להתמודד איתך" אמרתי לו והוא משך השיערו בעצבנות אבל ראיתי שהוא מתאפק
"כשיהיה לך מה?😤כוח להתמודד איתי?"הוא שאל והוא רק עלה יותר ויותר על העצבים שלי
"כן"עניתי לו
"סבבה"הוא אמר בזלזול
"כמה זמן את חושבת להישאר פה?"הוא שאל
"כמה שיהיה בא לי"עניתי לי
"הוו אני מצטער.כמה בא להוד רוממותה?" הוא שאל מעט מתעצבן
"שבוע. אבל עם אתה תמשיך ככה אולי שבועיים שלוש" אמרתי לטיילר
"יתהפך העולם את חוזרת מחר הביתה."הוא קבע וגיחכתי בעצבנות
"לא"אמרתי
"את חוזרת הביתה ואני לא שואל אותך"הוא הרים את קולו
"זה שתצעק לא יעזור לך.אני לא חוזרת מחר" אמרתי
"את מנסה את הגבולות שלי?"הוא שאל
"אתה זה שמתעצבן לא אני"אמרתי
"יש לך עד יום שבת לחזור(יש לה שלוש ימים)."הוא אמר
"אתה חיי באיזה סרט אע?"שאלתי אותו
"אתה מתנהג כמו ילד קטן. עצבני על כול דבר ומתנהג כמו קוקסינל מזדייין"צעקתי עליו עצבנית
"כדאי לך לסתום תפה שלך קימברלי אל תנסי את הגבולות שלי איתך!"הוא אמר לי
"למה התחתנתי איתך בכלל"מלמלתי בעצב
נמאס לי.כול דבר שקורה אני השק אגרוף, עלי הוא צועק ומוציא עצבים(לא מכות)
"את מצטערת שהתחתנת איתי?"הוא שאל ומשו בקולו גרם לי לחזור למציאות
"לא. אבל אתה חייב ללמוד להשתלט על העצבים שלך. אני לא שק אגרוף טיילר אתה לא יכול לצעוק עלי כמה שבא לך מתי שבא לך. אתה עצבני לך תרצח מישהו מצידי אבל אל תוציא את העצבים המזויינים שלך פאקינג עלי ועוד מול הילד שלנו"צעקתי עליו
"אח של אבא שלי עשה ניתוח אתמול"הוא אמר ולא הבנתי איך זה קשור אבל שתקתי
"הוא מת אתמול"הוא אמר וגלגלתי עיניים התירוץ הקבוע. מישהו מת. אז נוציא עצבים
"יש לך עוד תירוצים? כי אם לא אתה יכול לקחת את הרגליים שלך ולעוף מפה"אמרתי לו עצבנית וניגבתי כמה דמעות שירדו
"אני לא הולך. אני נשאר פה איתך עד יום שבת. אל תדאגי כבר דאגתי שיקחו את המכונית שלך בחזרה הביתה"הוא אמר והסתכלתי עליו עצבנית
"יודע מה סבבה. לך תיקח את התיקים ושים באוטו. חוזרים הביתה עכשיו"אמרתי עם הוא פה זה אומר שבמלא לא יהיה לי חופש ממנו אז במקום להעיק על קלואי וסקוט עם הבעיות שלנו אנחנו נעשה את זה בבית שלנו. יש לקטנים חופש של שבועיים והם אצל ניקול בשבועיים האלה אז אנחנו לבד.
"אני מחכה לך בחוץ תביאי את מייקל"הוא אמר ויצא ויצאתי יורדת למטה מסתכלת על קלואי עצבנית
"אני חוזרת הביתה. אני כבר ידבר איתך" אמרתי לה וחיבקתי את סקוט ואז אותה ונישקתי את אמה,הרמתי את מייקל ויצאתי מהבית שלה מתקדמת לאוטו,

נכנסתי למושב האחורי עם מייקל וחגרתי אותו, סגרתי את הדלת ושמתי את ראשי מולו מסתכלת עליו משחק עם האצבע שלי
"נו"הוא אמר בטח מחכה שהעבור קדימה אבל אני לא עונה לו
"הבנתי"הוא מלמל ושם גז, החזקתי את המושב של מייקל, חתיכת איש מטומטם

"מייקי דיי"אמרתי ונאנחתי, אני כבר חצי שעה מנסה לקלח אותו והוא בוכה כול הזמן ואין לי ראש לזה
"כמעט סיימנו חכה"אמרתי בדרך כלל אני מקלחת אותו וטיילר עומד מאחורה ככה שמייקל עסוק בלהסתכל עליו
"מייקל דיי"אמרתי עצבנית והוא בכה חזק יותר ונאנחתי
"דיי חיים של אמא זהו"אמרתי ושתפתי אותו מרימה אותו עם המגבת אל בין ידי
"באא"מייקל צעק שיט הוא מאחורי
"תביאי לי אני ילביש אותו"הוא אמר והתעלמתי ממנו ממשיכה ללכת לחדר של מייקל. שמתי למייקל טיטול ואוברול כזה חמוד כדי שילך לישון
שמתי אותו בלול ונשכבתי במיטה שבחדר שלו
"קומיי למיטה"טיילר נכנס
הוא לא יודע לשחרר
"תעזוב אותי טיילר"אמרתי כשהוא נגע בידי והעפתי אותו ממני
"בואי למיטה נו"הוא אמר בקול עייף
"אני לא נרדם בלעדייך"הוא אמר
"ידעת טוב מאוד להשאיר אותי לבד אתמול" אמרתי
"בואי אני רוצה לדבר איתך"הוא אמר
"לא אכפת לי תניח לי"אמרתי
"סבבה רוצה לישון פה? נישן פה"הוא אמר והזיז אותי הצידה ונשכב על המיטה.
מה מה מהה קורה פה???!

"מה אתה חושב שאתה עושה?"שאלתי אותו כשהוא שם את ידיו על מותני ומשך אותי אליו
"דיי להיות ריגשי"הוא אמר וצבטתי את ידיו
"ריגשי אחותך. עוף ממני"אמרתי עצבנית וזזתי ממנו אבל זה רק גרם לו להחזיר אותי למקומי
"תפסיק לגעת בי. אני שונאת אותך"אמרתי ופרצתי בבכי. כשגרתי ברמלה, לא בכיתי אפילו פעם אחת. כשאני איתו, חזרתי להיות הפחדנית שהייתי לפני.

"תפסיקי לבכות יפה שלי
אני אוהב אותך"הוא אמר
"זה לא נראה ככה."מלמלתי וניסיתי לקום אך נפלתי אליו
"תזוז"אמרתי
"אני אוהב אותך"הוא אמר
"זוז לא נוח לי"אמרתי וקמתי מהמיטה ונכנסתי לחדר שלנו ונשכבתי במיטה הנוחה שלי
השעה רק 3 בצהריים ואני עייפה משהו מפחידד
שמעתי את הדלת נפתחת ותכלס. רציתי להרביץ לו אבל אין לי כוח לקום.. עצמתי את עיני והרגשתי אותו נשכב
"אני מצטער"הוא אמר ונאנחתי.זה תמיד ככה, הוא מתעצבן, צועק עלי, רב, ואני צועקת עליו, בוכה, והוא מבקש סליחה.
"ברור שאתה מצטער"מלמלתי בזלזול
"תטפל במייקל עם הוא מתעורר, ואל תעירו אותי"אמרתי
"ועם הוא רעב?"הוא התחכם
"אתה יודע להכין בקבוק"עניתי משתיקה אותו, ואחרי כמה דקות נרדמתי