My football player

מרתון_2/3- My football player-פרק 13

הגענו לבית שלו(?)
"מה אתה עושה?"שאלתי כשהוא יצא אבל הוא התעלם ופתח לי את הדלת וכשלא יצאתי הוא משך אותי אחריו , באתי לעצור אבל הוא פשוט הרים אותי ושם אותי על כתפו כך שהנוף שלי זה הגב שלו.

"טיילר!תוריד אותי!"צעקתי ולא היה לי אכפת שהשעה 1 וחצי בלילה
"שקט מייגן ואדם ישנים"הוא אמר בקול קר ומודה פחדתי קצת
"לא אכפת לי תוריד אותי "צעקתי והוא הוריד אותי סתם את פי עם ידו ומשך אותי מהמדרגות עד לחדר שלו
"כוסעמעמעמקערס אתה מפגר או מה?!" צעקתי
"אל תקללי"הוא סינן ונעל את הדלת
"אתה לא מחליט עלי" אמרתי והוא גיחך ונשכב במיטה אחרי ששם את המפתח בבוקסר שלו בן זונה!
"תופתעי כמה שאני כן"הןא אמר
"תן לי ללכת הביתה"אמרתי בכעס
"לא עד שתסלחי לי"הוא אמר
"אני ישן באמבטיה זה יקח הרבה זמן" אמרתי בציניות והוא גיחך ונעמד
"מתי תביני שאני מקבל מה שאני רוצה! אני אוהב אותך קימברלי. אז עשיתי טעות, אז מה? כולם עושים טעויות אבל זה לא אומר שאת או אני נסבול מזה לנצח."הוא אמר וקול מילה הוא התקרב יותר עד שהייתי צמודה לדלת
"נכון כולם עושים טעויות. הטעות היחידה שעשיתי היא לאהוב אותך"אמרתי והשפלתי את מבטי שמעתי רעש של ניפוץ והרמתי את ראשי, הוא התחיל להרביץ לדברים ולשבור אותם והיד שלו התחילה לדמם
"טיילר די"אמרצי והדמעות ירדו מעיני
"טיילר בבקשה תפסיק אתה מכאיב לעצמך"אמרתי ותפסתי בידו, הוא הסתכל על פני וצעקה עצבנית יצא מפיו והתרחקתי
"בוא נטפל בזה"אמרתי ומשכתי אותו לאמבטיה, לקחתי את העזרה הראשונה והושבתי אותו על האסלה, לקחתי את ידו והתחלתי לנקות את הדם ולחבוש
" אני מצטער,אני לא יודע מה קרה לי. את משגעת אותי"הוא אמר לפתע
"אתה פגעת בי טיילר. והיינו בקושי שבוע ביחד"אמרתי
"אתה יכול להחזיר אותי הביתה? או שאני צריכה לקחת מונית?"שאלתי בשקט והוא איגרף את ידיו בכעס ופתח את הדלת עם המפתח מסתכל עלי לשנייה וחוזר לשכב במיטה
"הבנתי"מלמלתי והזמנתי מונית בזמן שירדתי למטה, יצאתי מהדלת ואחרי כמה דקות המונית הגיעה, שילמתי לה ונכנסתי לביתי, נכנסתי מתחת לשמיכה ונאנחתי, אחרי חצי שעה שאני רואה סרט שמעתי את דלת הבית נפתחת ורעש במדרגות,הדלת שלי נפתחה ונעמדתי מהר טיילר עמד שם והתקרב אלי
ונישק את שפתי, לא הבנתי מה קורה אבל בשנייה שהבנתי דחפתי אותו ממני
"זאת הייתה טעות כבר אמרתי לך!,אני ואתה באים מעולמות שונים. אתה רוצח ואני סתם נערה פחדנית שלא מסוגלת להתרחק מצרות"אמרתי
"פשש. נאום יפה. סיימת?"הוא אמר בזלזול וגלגלתי עיניים
"צא"אמרתי
"מה אמרת?!"הוא שאל
"צא"אמרתי
"לא"הוא אמר ופתחתי את הדלת יורדת למטה והוא אחרי
"החוצה"אמרתי ופתחתי את דלת הכניסה
"את חושבת שאת יכולה לדבר אלי איך שבא לך?"הוא תפס בחוזקה בידי וטרק את הדלת מצמיד אותי אליה
"את חושבת שאת יכולה לזלזל בי ולדבר אלי כאילו אני רמה מתחתייך?!"הוא צעק בכעס
"אתה לא מפחיד אותי"אמרתי והוא גיחך
"חבל שאמרת את זה"הוא אמר הזיז אותי מהדלת וטרק אותה אחריו.
כמה דקות אחר כך שמעתי כמה יריות מבחוץ ורצתי החוצה, 2 הומלסים זרוקים על הכביש וטיילר עם אקדח ביד מה עשיתי?
הוא התקדם אלי ואני הלכתי אחורה עד שנתקעתי בשער
"מה עם עכשיו?"הוא שאל
"כול זה היה כדי להוכיח שאני מפחדת ממך?!"שאלתי אותו והדמעות ירדו מעיני ומשו בפניו השתנה
"אתה רוצח. בדיוק כמו שחשבתי"אמרתי ורצתי הביתה, נעלתי את הדלת ועליתי למיטה, בכיתי וליטפתי את לוק. ואחרי שעה של בכי נרדמתי..

בום בום בום
זה מה שאני זוכרת לפני שרצתי אל הכביש וראיתי את אביתר, בן דוד שלי שוכב שם, שלוש יריות בחזה ואדם עם כובע שחור ובגדים שחורים הולך לכיוון המכונית הלבנה שלו, מכניס את האקדח לנרתיק.
אני זוכרת שבכיתי, לילות,ימים,שבועות.
אבל עברו 5 שנים, הגיע הזמן לעבור את זה.
קמתי מהזיכרון הנורא שהיה לי וקיבלתי החלטה.
לא להתחבר יותר לאף אחד, יש לי את המעגל שלי, קלואי קורטני קיילי ושובל.
היחידים שאני מדברת איתם, הגיע הזמן ללמוד להסתיר הכול ולהגן על עצמי.הגיע הזמן לשנות את השגרה הזאת.

----------

סורי שזה קצררררר בפרק הבא אתם תראו את החלטה שלה אבל אל תהרגו אותי.