האור שבחוץ

2

"יש כאן בעיה?" חן אמרה בכל נמוך תוך שהיא משאירה את היד שלה על כתפו של הבחור מעליי, שלא הרפה מאחיזתו על המשענות של הכיסא שלי.
הסתכלתי עליה, גבה אחת שלי מורמת למעלה חצי בשעשוע חצי בהפתעה, תפסתי בצווארון החולצה של דניאל וקירבה אותו אליי מצמידה את פי לאוזנו
" אני לא יודעת מה גרם לבלבול שקרה כאן הרגע-" הידקתי את אחיזתי בחולצתו "- אבל אם עוד פעם אחת אני אצטרך לחזור על עצמי אומרת לך לא, אני יסובב לך חלק בגוף שאתה ממש ממש לא רוצה שיסתובב כל כך הרבה פעמים שאתה לא תדע מי מהם זאת הימנית ומי השמאלית."
שחררתי מאחיזתי והוא התיישר בתנועה חדה, נעמדתי בלאט והיישרתי אליו מבט
"ואחרי שאני יסיים עם זה, אני מבטיחה לך שלא תישאר לך עבודה אצלנו." העיניים שלו נפתחו בבהלה
"אתה בשוק גבר, יש לך בדיוק 10 שניות שזה 5 שניות יותר מידי להיעלם מפה"

ראיתי את חן מאחורה מחניקה צחוק וחייכתי, דניאל הסתכל עליי עוד כמה שניות ובלי לדבר התחיל ללכת.
התיישבתי חזרה בכיסא שלי והוצאתי עוד סיגריה, לוגמת מהיין שלי שהיה על השולחן "אני מבינה למה אפשר להיות מאויימים ממך "
"למה אפשר להיות מאויימים ממני?" חייכתי לוקחת שאיפה מהסיגריה שלי "זה אומר שאת לא מאוימת?"
"אני לא מאויימת בקלות" אמרה והתיישבה מולי, מוציאה סיגריה מהקופסא שלי שנחה על השולחן בינינו ומדליקה אותה עם מצית שהוציאה מהכיס.
פתאום הבנתי שאני נושכת את השפה התחתונה שלי.
חן הרימה את עיניה מהסיגריה והרימה גבה חצי מחייכת, מרוצה מעצמה, תגובה שגרמה לי להתאפס על עצמי ולחזור לפני פוקר שלי.
" זה רק אומר שאת לא מספיק מכירה אותי" עניתי בביטחון מוחלט
"אני באמת לא מספיק מכירה אותך" זרקה ונשענה אחורה בכורסא שהתיישבה עליה, לא מורידה ממני את העיניים.
נשארנו ככה כמה שניות, מסתכלות אחת לשנייה בעיניים, אף אחד לא מזיזה מבט
"טליה!! יאללה בואי לפה כמה זמן !" הקול של מושיקו מהמרפסת בה כולם עוד אכלו,שתו וצחקו קרא אליי.
הקול שלו שבר את המבט שלנו, הכנסתי בזריזות חזרה את הסיגריה לתיק, לקחתי את כוס היין שלי וקמתי ללכת. מיישרת את השמלה שלי תוך כדי.
התחלתי לחזור בכיוון השביל אל כולם, יודעת שהיא מסתכלת, מזיזה את השיער והאדן תוך כדי ההליכה באופן לא רצוני ומחייכת לעצמי.

טליה- מה קורה לך?

את, שאין דבר שאת יותר טובה בו מלגרום לגבר לזוז בכיסא שלו, עכשיו עושה את אותם מהלכים- על אישה?

אני צריכה עוד כוס יין. חד משמעית.

**

"honey i'm home!!"
קראתי כשנכנסתי בדלת, בועטת את הנעליי עקב שכבר ממש הכאיבו לי מהרגליים וזורקת את התיק על השולחן בכניסה.
"בואי לפה יזבל מה את שיכורה?" ליהי צעקה מהחדר שלה, מוזיקה רועמת מסביב.
נכנסתי לחדר ונשכבתי עת המיטה, פושטת שתי ידיים לצדדים "איזה שיכורה אחותי איזה ערב מעפעפן"
ליהי, שישבה ליד השולחן עבודה בחדר שלה והתעסקה עם עוד איזה חוט ברזל שבעוד כמה שעות או ימים יהפוך לתכשיט כמו זחל שהופך לפרפר, עצרה והסתובבה אליי בכיסא שלה.
"כן? מה לא היה כיף?" היא לקחה את הסיגריה הדלוקה שלה מהמאפרה לידה ושאפה.
"היה בסדר, אבל את יודעת איך אני באירועים האלה של העבודה, אני לא יכולה באמת להנות. יש לי מוניטין של כלבה לשמור עליו" חייכתי אליה, מושיטה יד שתביא לי את הסיגריה שלה.
היא לקחה עוד שאיפה והגישה לי "אני בחיים לא יבין איך את עושה את ההפרדה הזאת חיים שלי"
חייכתי אליה חיוך גדול ומשכתי בכתפיי,
המשכתי לשכב ככה עוד כמה דקות. חושבת על הערב שעברתי, מתלבטת אם לספר על זה או לא.
בחרתי שלא, אם אני ידבר על זה סימן שהיה משהו, ולא היה כלום.
היא עובדת זוטרה בחברה ואני מנהלת. בכירה יחסית.
היא נראית כאילו הוציאו אותה מהמבחני בד של איזה סרט בורקס כשהיא חיכתה להיבחן לתפקיד של מאפיונר מזרחי, ואני בחורה אשכנזיה ובלונדינית שגדלה כל חייה בבועה שנקראת הצפון מוקפת בסנדלי שורש וחולצות גזורות.
והיא אישה.
יותר מהכל היא אישה.