שער המתכת השמיע זמזום צורם כשהשומרים פתחו אותו.
הובילו אותי בקומה השישית במסדרון לבן שמצדדיו דלתות מתכת ובמרכזן חלונות מלבניים.
כנראה שכשאמא התקשרה היא אמרה שיש לי התנהגות אלימה או פרנואידית, כי שני שומרים הלכו מצדדיי והאזיקים עדיין היו על ידי.
העבירו אותי סדרה של בדיקות, זה התחיל קודם מבדיקה גופנית, לבדוק שלא לקחתי איתי חפץ חד, אחר כך בדיקת דם ואז שאלו אותי שאלות על המצב החברתי שלי, המצב המשפחתי.
חושבים שבגלל שאני כביכול מדחיקה את רגשות הכעס מהעזיבה של אבא שלי זה הוביל אותי להתנהגות פרנואידית וחרדת נטישה קיצונית.
זה ממש לא נכון. הוא עזב, נעלם, וכעסתי על זה במשך זמן.
לא יכולתי לבטא את הכעס שלי מול אמא, כי זה היה יכול להיות להרשות עליה עוד יותר מאחר והעזיבה שלו כמעט שברה אותה.
לא בדיוק נכון להגיד שסלחתי לו, כי אני לא אבל זה כבר לא מעסיק אותי.
מה שכן מעסיק אותי זה למה אמא עשתה לי את זה.
הכניסו אותי לאחד החדרים.
זהה היה חדר קטן, אפור, עם מיטה קטנה בפינה השמאלית שלו וחלון מעליה.
על המיטה היו בגדים לבנים של המקום.
״תחליפי לבגדים האלה, עוד מעט יבוא הרופא עם התרופות שאת תצטרכי לקחת.״ אמר אחד השומרים.
נשארתי לעמוד מול פתח הדלת. אני לא יכולה להיות פה.
״ילדה, את צריכה להיכנס לחדר.״ פנה אליי השומר.
ניסיתי לחשוב על אפשרויות בריחה אבל השומר השני דחף אותי לבפנים, הסיר את האזיקים ונעל את הדלת כשיצא.
״לעזאזל״ מילמלתי.
הסתכלתי מסביבי.
לחלון לא הייתה ידית, אז לא היה אפשר לפתוח אותו.
התחלתי לחפש משהו שיעזור לי לשבור את החלון, אבל לא היה שום דבר חד בחדר.
ברור שלא יהיה זה בית משוגעים אנשים יכולים לנסות להתאבד, או כמוני, לנסות לברוח.
התיישבתי על המיטה והחזקתי את ראשי בין ידי.
חייבת להיות דרך לצאת מכאן.
זמזומם של הדלת נשמע והיא נפתחה.
אדם מבוגר, עם שיער חום וזיפים, לבוש בחלוק רופאים נכנס לחדר.
״שלום, קוראים לי דוקטור שרמר, באתי לבדוק איך את מסתדרת״ הוא אמר לי. הסתכלתי לעברו בעצבים.
״אני מבין,״ הוא אמר. ״זה לא קל אבל אני מבטיח שאם תשתפי איתנו פעולה, את תרגישי הרבה יותר טוב.״
הוא התקרב אליי והוציא מכיס החלוק קופסת כדורים.
הוא פתח את הקופסה והוציא ממנה שני כדורים. ראיתי שעל הקופסה כתוב ״אנטי-פסיכוטיים״.
הוא ראה שבחנתי את הקופסה וחייך אליי. ״אל תדאגי, התרופות האלו יעזרו להזיות שלך, את תצטרכי לקחת שתיים בבוקר, צהריים וערב, לפני האוכל במשך כל יום.״
״אני לא לוקחת את זה.״ אמרתי לו.
״את תקחי את הכדורים בכל מקרה, השאלה היא אם את תעזרי לנו לעזור לך, או שאנחנו נצטרך ללכת בדרך הקשה.״
הושטתי את היד אל הכדורים, אולי אני אצליח לעבוד עליו.
״את צריכה לבלוע אותם מולי, אז אל תחשבי שאני אצא עד שתבלעי אותם.״
YOU ARE READING
My angel
Fantasyדינאל הוא מלאך שצוות לשמור על קלייס, נערה שתמיד הרגישה שהיא לא לבד ושיש מישהו בסביבתה. דינאל לא ידע מה יקרה לו ברגע שיקשר אליה...
