Aurora // H.S

Chapter two

זה היה שבוע אחרי שהארי ואורורה הצעירה נפגשו בפסטיבל הערים,ומאז, הארי כבר סופר את הימים עד שיפגוש בשנית את אורורה הצעירה, התמימה והיפה.

בזמנו הפנוי הוא חשב על רגליה השזופות והחשופות, על שדייה המפוארים, על שיערה הבהיר, על עינייה החומות כאיילה, ועל שפתיה העסיסיות והאדומות.

הוא לא יכול להסיר את דעתו ממנה. גם כשניסה לישון, כל פעם שהוא עצם את עיניו הוא יכל לראות אותה.

זה לא היה בריא והוא ידע את זה. הארי היה חייב לראות אותה.

וכאשר הסתכל על הטלפון שלו, הוא התלבט אם הוא צריך להתקשר למשפחתה או לא. הוא רצה להיפגש איתם בכדי לראות את אורורה אבל הוא פשוט לא ידע איך לשאול אותם על להיפגש בלי שישמע כאילו הוא מספר בדיחה זולה או יותר גרוע, כמו סוטה.

ובדיוק כשחשב על זה הטלפון צלצל והסיט את מחשבותיו. הארי קפץ בבהלה מהרעש אך התייצב וענה. מכחכח בגרונו.

"הלו?"

"שלום, מר סטיילס?" הארי כמעט קפץ בריגוש כשהוא שמע את קולו העמוק של מר ליונס דרך הטלפון. הוא היה שמח שהוא לא היה זה שצריך להתקשר אליו בעצמו.

"הו שלום, טימותי. איך אני יכול לעזור לך?"
הייתה הפסקה קצרה לפני שטימותי ענה בחזרה.

"אני תוהה אם תוכל לבוא לארוחת ערב בביתנו בעוד שעה בערך, זה יהיה נהדר אם תתארח אצלנו כי מרי ואני לא ראינו אותך הרבה זמן ואנחנו רוצים להדביק איתך את הפער. אז מה אתה אומר?"

כמעט באופן מיידי הארי ענה לו בכן נרגש. ושני הגברים ניתקו את השיחה.

טימותי הלך לספר לאשתו ולבתו את החדשות הטובות בעוד שהארי רץ ללמעלה, בכדי לחפש את הבגד הכי יפה שלו בארונו.

המחשבה שלו על לקנות משהו לאורורה הצעירה צצה במוחו, כמעט באותה המהירות כשבועה מתפוצצת כשנוגעים בה.

הוא התארגן במהירות ונשארו לו עוד שעתיים עד שיגיע זמן ארוחת הערב, הוא לבש את מעילו הכבד ומיהר לצאת מהדלת הקדמית.

הארי לא ידע בדיוק מה יקנה לאורורה שלו, אבל הוא פשוט הלך לחנות מסוימת שבה מכרו כל דבר אפשרי שנערה אי פעם תרצה.

כשהגיע לחנות, נשים רבות הביטו בו, מזילות ריר על המראה האטרקטיבי שלו. אבל הארי רק התעלם מהם, מביט מסביבו, שום דבר לא עמד בפניו, הוא רק רצה את הטוב ביותר לתינוקת שלו.

לבסוף כשהוא עמד לוותר ולעזוב , הוא ראה שרשרת עדינה שתפסה את עיניו, מה שגרם לו ללכת אליה באיטיות.

אצבעותיו הרימו אותה, בודק עם עיניו את השרשרת הקצרה, רואה שהיא מזהב ויש לה עלה בסופה.