רואה לך בעיניים

פרק 35

"הוא ישנא אותי" נאנחתי והתיישבתי מולו במשרד שלו "הוא ישנא אותי ולא ירצה לראות אותי יותר בחיים"

"הוא יבין קים" אמר תומאס "הוא הבין פעם אחת, הוא יבין שוב"

"בפעם הקודמת לא ידעתי מי הוא, לא ידעתי על כלום" הזכרתי לו "מה התירוץ שלי עכשיו?"

"את אוהבת אותו" אמר בפשטות "אנשים עושים הרבה שטויות בגלל אהבה"

"אני  באמת אוהבת אותו" אמרתי בשקט

"אז את צריכה לספר לו" אמר "מגיע לו שתספרי לו"

"כן" מלמלתי וקמתי ממקומי

***

"דניאל?" קראתי כשיצאתי מהמעלית אל הקומה "אתה כאן?" הלכתי לסלון שהיה ריק. איפה הוא? לאחר חיפוש קצר בדירה החלטתי לחפש אותו במשרדו. נכנסתי אל המעלית ויצאתי ממנה אל המשרד של דניאל, מוצאת אותו יושב מול שולחנו ובוהה במסך

"דניאל?" אמרתי והתחלתי להתקרב אליו. הוא הרים את ראשו אלי והמבט שהיה בעיניו היה לא ברור.

"זאת את?" שאל בלחש

"מה?" כיווצתי את גבותיי

"זאת את נכון?" הוא מלמל שוב ואני נעצרתי במקומי

"אני?" שאלתי בזהירות

"שיקרת לי" קבע

"דניאל" התחלתי לומר

"כמה זמן חשבת שתוכלי לשקר לי ככה? מה ניסית להשיג בזה?" קולו גבר אבל מבטו נשאר זהה

"על מה אתה מדבר?" שאלתי

"יודעת מה, עכשיו שאני חושב על זה.. אולי גם את היית זו שפרצה לי למלון. נשמע לי כמו דרך מצוינת להתחיל את תכנית הנקמה שלך"

"אתה.."

"אני יודע מי את. קים ספרו" הוא הדגיש את המילים

"זה לא קורה שוב" מלמלתי בהלם "זה פשוט כמו שידור חוזר"

"שוב? את אומרת בעצם שכבר תפסתי אותך פעם אחת וגיליתי את האמת?" שאל "בטח הרגשת נהדר אחרי שנמחק לי הזיכרון, כך יכולת לשקר לי עוד קצת!"

"עצור!" קולי אמנם היה ברור ותקיף אולי אבל הוא לא הגיע לצעקה, אפילו לא קרוב לזה. "אמרתי לך את זה פעם אחת ואני אגיד לך עוד פעם" חוררתי אותו במבטי "תקרא לי גנבת, פושעת, פסיכופתית או בכל שם שתרצה אבל בחיים, ואני מתכוונת בחיים אל תקרא לי שקרנית!"

"וזה מה שאת נכון?" שאל "את פושעת קים. את גנבת, שודדת ורוצחת"

"מאיפה הבאת את זה לעזאזל?" שאלתי

"מכאן" הוא צעק וזרק על השולחן תיקיה מלאה ניירות. התיקייה שתומאס הביא לו בזמנו.

"מה זה?"