הרגשתי את מבטו של דניאל עלי, מחכה שאסתכל עליו ואדבר אבל אני המשכתי לבהות בשולחן בשקט.

"בעצם" הוא אמר לפני שהמלצרית עזבה את השולחן "תעשי את זה ארוחה זוגית"

"אין בעיה" חייכה המלצרית במתיקות והסתובבה ללכת

"קים?" פנה אלי דניאל

"אממ?" שאלתי בשקט

"הכל בסדר?"

"בטח"

"קים" הוא אמר בקול חזק יותר ומודגש שאומר שהוא לא מאמין לי "תסתכלי עלי" ביקש ואני התעלמתי מדבריו "קים בבקשה תסתכלי עלי" הוא רכן קדימה ותפס בסנטרי, מרים את מבטי אליו "מה קרה?" הוא הביט עמוק אל תוך עיניי ואני ניסיתי להחזיק את הדמעות שאיימו לפרוץ החוצה. הורמונים מזדיינים. אני חייבת להפסיק להיות כזאת רגישה! זה מעצבן!

"כלום" אמרתי בשקט והזזתי את פניי מידו

"קים אל תשקרי לי" אמר בקול סמכותי "מה קרה?"

"שום דבר לא קרה" אמרתי בעצבים

"אז למה את ככה?"

"איך ככה?"

"כל כך.. עצובה"

"אני לא עצובה"

"את כן" קבע

"ואיך החלטת בדיוק שאני עצובה?" שאלתי במעט כעס

"זה פשוט" אמר "אני רואה לך את זה בעיניים"

מבטי ניתר אל שלו והסתכלתי עליו בעיניים פעורות.

"אני אוהבת שוקו" פלטתי מפי לפני שהספקתי לקלוט בכלל

"מה?" הוא שאל בבלבול

"אני לא אוהב תה וגם לא קפה. אני אוהבת רק שוקו, לא שום דבר אחר"

"אה" הוא אמר בשקט ומבטו נפל "מצטער, אני מניח שהייתי אמור לדעת את זה"

"זה בסדר" נאנחתי "אני סתם רגישה עכשיו"

"ולמה זה?" שאל

"טוב.." התחלתי לומר ובדיוק אז המלצרית הגיעה והגישה את ההזמנות שלנו "לא עכשיו" אמרתי "אחר כך"

"בסדר" הוא לא דחק בי והחל לאכול

***

"מלצרית" קרא דניאל וסימן לה להביא לנו את החשבון

"מיד" היא אמרה ומיהרה להדפיס אותו החוצה

"היה לך טעים?" שאל אותי

"מאוד" הנהנתי ולקחתי לגימה נוספת מהשוקו שלי

"את שותה כמו צב" ציין

"תודה" הנחתי את הכוס חזרה על השולחן והמלצרית הניחה לידי את החשבון.

לקחתי את הדף בידי ופתאום דלת המסעדה נפתחה במכה חזקה והשמיעה רעש נורא "שאיש לא יזוז!" צעקות החלו להישמע ברקע ואני ראיתי מזווית עיני שני בחורים בעלי לבוש שחור ואקדחים מכוונים אותם כלפי הלקוחות.

רואה לך בעינייםWhere stories live. Discover now