רואה לך בעיניים

פרק 31

מאז הפעם ההיא שאמרתי לדודה שלו מי אני באמת, בקושי ראיתי אותה. היא כל כך פחדה ממני וממה שאני מסוגלת לעשות, שגם כשכן התראינו היא אפילו לא הצליחה להסתכל לי בעיניים. גם בבית החולים היא ניסתה להתחמק ממני כמה שיותר והשפילה את מבטה בכל פעם שעברתי לידה. זה נשמע נורא אני יודעת, אבל לפחות כך היא נותנת לי כבוד ולא מתנהגת אלי בצורה הנוראית שהתנהגה אלי בעבר. אין מה לעשות, ככה זה.. רק מי שמפחד ממך מכבד אותך, אחרת אין לו שום סיבה לתת לך כבוד. ואת זה הייתי צריכה ללמוד בעצמי.

"את רואה" אמר "אם הצלחתן להגיע ביניכן להבנה אני מאמין שהמצב לא גרוע עד כדי כך אחרי הכל, ושתוכלו להסתדר ביחד"

"עוד נראה" מלמלתי ובדיוק אז הוא נעצר מול ביתה של דודתו והחנה את האוטו

"קדימה" הוא יצא ופתח לי את הדלת כדי שאוכל לצאת "בואי נראה עד כמה המצב חמור"

"תאחל לי בהצלחה" לקחתי נשימה עמוקה ונכנסתי יחד איתו דרך השער

"דניאל" דודתו פתחה את הדלת בחיוך גדול ומזויף ומיהרה לחבק אותו "כמה טוב לראות אותך, ואיזה יופי לראות גם את החברה המקסימה שלך" היא אמרה בהיסוס קל, לא ממש יודעת איך לפנות אלי או איך לקרוא לי

"קימברלי" אמרתי בחיוך מזויף לא פחות

"ברור, קימברלי" אמרה ושלחה אלי מבט קצר, לא פוגשת את עיניי

"דניאל, קים!" אבי התקדמה אלינו ופרסה את ידיה כדי לחבק את שנינו "איזה כיף שבאתם!"

"כן זה לא שהתקשרת כל חצי שנייה כדי לוודא שאנחנו באים וכמעט נסעת עד אלינו כדי לגרור אותנו לכאן בעצמך" אמרתי והיא חייכה חיוך אשם אך מרוצה

"הנה הם" אמר ג'וני כשנכנסנו לסלון בעוד דודתם הלכה למטבח "הזוג האהוב עלי" קרא ותפס כל אחד מאתנו לחיבוק מוחץ

"ואיפה אשתך לעתיד?" שאל דניאל

"נרדמה למעלה, היא הייתה גמורה מהנסיעה"

"מתי תבינו שהכי טוב זה לגור בעיר?" שאל דניאל

"רובין מעדיפה לגור קרוב להורים שלה" הוא משך בכתפיו "ומה שטוב לה, טוב גם בשבילי"

"אתה כזה חמוד"

"אתה כזה רכיכה"

אמרנו אני ואבי באותו הזמן והיא שלחה אלי מבט תקיף

"את בטוחה שאת אישה?"

"בדיוק רציתי לשאול את ג'וני את אותה השאלה" אמרתי ודניאל פרץ בצחוק בעוד ג'וני גלגל את עיניו בחיוך

"אין לי מושג למה אני אוהב אותך גמדה" אמר ופרע את שיערות ראשי

"אמרתי לך כבר להפסיק לקרוא לי ככה"

"אבל זה כיף" אמר בפשטות והלך אל מדרגות הבית "אני הולך להעיר את רובין, תתיישבו בינתיים בשולחן"