רואה לך בעיניים

פרק 29

"בסדר" לקחתי נשימה עמוקה ורועדת ועזבתי את חולצתו, מתיישבת על כיסאות שהיו על ידנו.
***

חיכינו שעה, חיכינו שעתיים. הזמן עבר ועדיין לא הייתה תשובה מהרופאים.

"אבי" הרמתי את ראשי מידיי "אבי, היא לא יודעת" נזכרתי פתאום "צריך לדבר איתה, מישהו צריך להגיד לה משהו"

"יש לך את המספר שלה?" שאל תומאס ואני הנהנתי "תני לי, אני אתקשר" הוא אמר ואני נתתי לו את המספר שלה

"מה אמרת לה?" שאלתי לאחר שחזר מהמסדרון בו דיבר איתה בטלפון

"לא אמרתי לה מילה על הזיכרון. רק אמרתי שזה קשור לדניאל ושהיא צריכה לבוא לכאן כמה שיותר מהר"

"היא לא תעמוד בזה" אמרתי מיד "אם הוא לא יזכור אותה, היא לא תעמוד בזה. זה ישבור אותה"

"סליחה?" רופא מבוגר שנראה בערך באמצע שנות ה50 לחייו נעמד מולנו והביט בנו במבט רציני "אתם של דניאל סוואן?"

"אלה אנחנו" קמתי ממקומי ונעמדתי מול הרופא

"מי את בשבילו אם יורשה לי לשאול?" הוא סרק את גופי קצרות במבט חשדני

"אני חברה שלו" אמרתי והוא הנהן בשקט

"בואי איתי בבקשה" אמר והוביל אותי למקום מבודד יותר "תראי, בדקנו את מצבו של דניאל ועד כמה הזיכרון שלו נפגע" הוא פתח והמשיך "אנחנו לא יודעים בוודאות אבל לפי מה שהצלחנו להבין לא כל הזיכרון שלו נמחק לחלוטין. הוא זוכר הכל עד תקופה מסוימת בחייו."

"ואיזו תקופה זו?" שאלתי

"תראי לפי מה שהצלחנו להבין ממנו הוא זוכר את אחותו, אחיו ואת אמו שמתה. הוא זוכר שהוא התחיל ללמוד וסיים את הלימודים לא מזמן ועכשיו הוא שואף להקים רשת מלונות משלו"

"בקיצור הוא לא מודע לשום דבר שקורא בחיים שלו" נאנחתי בעצבים "לא לעסק שלו, לא לחיים שלו איתי, לא לילד שלו!" צעקתי ותפסתי בבטני

"אני מצטער גברתי" הוא קלט למה כוונתי ומבטו התרכך והתמלא בצער "באמת מצטער"

"אז מה אני אמורה לעשות עכשיו?" העברתי משקל מרגל לרגל ושילבתי את ידיי קרוב לחזי

"תראי,כל מה שאנחנו יודעים עכשיו זה שהזיכרון שלו נפגע בחלקו ואין לנו מושג למה. אנחנו ננסה להבין מה קרה ואם אפשר בכלל לתקן את זה אבל כרגע אנחנו באמת לא יודעים כלום"

"וללא התערבות רפואית?" שאלתי "אתה חושב שהזיכרון שלו יוכל לחזור עליו עם הזמן?"

"אולי" הוא משך בכתפיו "הכל יכול להיות. בכל מקרה אנחנו נישאר במעקב אחריו ונוודא שהוא בסדר. הוא ייפגש עם פסיכולוג באופן קבוע וגם יעבור בדיקות"

"אוקיי" אמרתי וחיכיתי שימשיך

"רק חשוב שתדעו, אסור ללחוץ עליו. הוא לא זוכר וזה שתנסו לעשות זאת בכוח יכול לגרום לו נזק רציני יותר ולגרום לו להדחיק את הזיכרונות עוד יותר עמוק. חשוב לתת לו מרחב ולהיות עדינים איתו." הבהיר "אתם יכולים לקחת אותו למקומות שאהב, או להראות לו דברים שחשובים לו וקרובים ללבו" הציע "אבל שוב, לא ללחוץ עליו. תנו לרפואה ולזמן לעשות את שלהם. והכי חשוב, תישארו סבלניים"