הריאות שורפות לי, אני לא מצליחה לנשום. אני נפרדת בלב מכל האנשים שאיכשהו הצליחו לחדור אליו ולגעת בו. אני עוצמת עיניים ומרפה, אני עומדת למות, בין אם זה מהכאב הבלתי נסבל שאני מרגישה עכשיו ובין אם זה על ידי גייב. בדרך זו או אחרת, אני עומדת להעלם מהעולם הזה.
אין לי מושג כמה זמן אני שוכבת כך על הרצפה ומתפתלת בכאב, אבל עוד כשאני מצליחה לראות משהו, אני רואה את גייב. התמונה מטושטשות אך ברורה למדי, גייב רוכן מעלי ותופס בכתפיי, פניו משדרות פחד. גייב פוחד? זה חדש. על מה יש לו לפחד בדיוק? הוא ניצח. הוא הרג את היקרים לי ועכשיו גם אותי, הוא השיג את מה שרצה. אז למה המבט המיוסר הזה?
צריבה חדה עוברת בראותי ואני נאנקת ופתאום מרגישה את הריאות שלי נפתחים ולוקחת את הנשימה הכי עמוקה שלקחתי בחיים שלי. אני משתעלת ומרגישה את האוויר חוזר אלי, הראייה קצת יותר ברורה לי עכשיו. גייב עדיין לידי, רפאל גם נמצא כאן ומסתכל עלי במבט לא ברור.
"קים בבקשה תגידי משהו, כל דבר" אני שומעת במעורפל את קולו של גייב
"אני" נאנקתי בכאב "שונאת אותך" הצלחתי לפלוט את המילים האחרונות וגייב החוויר, מבטו הפך פגוע לשנייה ולאחר מכן התמלא בכעס.
"אל תגידי את זה" הפציר בי
"אמא לימדה אותי שאסור לשקר" אמרתי בחצי חיוך ממורמר
"אלוהים, אפילו במצב כזה את חייבת להיות צינית" הוא נאנח בתסכול
"קדימה, תעשה את זה" אמרתי "אני מוכנה"
"מה?" הוא הביט בי בבלבול
"תהרוג אותי" חייכתי והבטתי אל תוך עיניו
"קדימה גייב, בוא נגמור עם זה כבר" רפאל דחק בו מאחור והשתתק מיד כששלחתי לו מבט מלא שנאה
"הם יהרגו אותך" אמרתי לו והוא הביט בי בבלבול "ליאם, טוני, דמיאן," הסברתי "מי שזה לא יהיה, הם יגלו מה עשית הם ימצאו אותך.. ויהרגו אותך" אמרתי בקול חלש אך מאיים והוא בלע רוק בכבדות והמשיך לשתוק. החזרתי את מבטי אל גייב שבהה בי בשקט ועצמתי את עיניי, מחכה לפעולה הבאה שלו. יריות, צעקות וטריקת דלת נשמעו אבל הרגשתי כאילו אני במימד אחר, כאילו אני כל כך רחוקה מכל הרעש והמהומה ואם זאת גם כל כך קרובה. שמי נשמע בצעקות ואחריו עוד קול יריות. הרגשתי ידיים נכרכות סביב גופי החלש ומניפות אותי באוויר. "הכל יהיה בסדר קים" ריחו של ליאם אפף אותי וקולו העדין גרם לתחושת הקלה להתפשט בכל גופי. "ליאם" לחשתי בשקט ופתחתי את עיניי למחצה, מסתכלת אל תוך עיניו האפורות
"קדימה למה אתה מחכה?" קולו של גייב נשמע ואני סובבתי את מבטי אליו. רפאל שכב מדמם על הרצפה וגייב עמד מטר לידו, אפו מדמם ופנס בעינו השמאלית. "חיכית לעשות את זה כל כך הרבה זמן, למה אתה מהסס פתאום?" הוא צעק ואני סובבתי את מבטי אל הדמות אליה דיבר. קלוד עמד מולו, דרוך עם נשק בידיו ומכוון אותו אליו. תומאס עמד מאחוריו, איתו גם טוני ושלושת המוסקטרים שלי. מה כולם עושים כאן? העברתי את מבטי עליהם בשנית עד שחזרתי להביט בקלוד. קלוד. עיניי נפקחו לרווחה ואני התחלתי לנוע בפראות בין ידיו של ליאם, מנסה להשתחרר מאחיזתו.
YOU ARE READING
רואה לך בעיניים
Romanceספר ראשון בסדרת ״החלון לנשמה״ "יש בעולם הזה שני סוגים של אנשים. הסוג האחד הוא הסוג חסר הדאגות, הנינוח, זה שלא חסר לו שום דבר בחיים. כל עוד אתה לא מהסוג הזה אתה נחשב לסוג השני. טוב, אז אני שייכת לסוג השני." מאז ילדותה חיה קים ברחובות, מסתדרת אך ורק ב...
