"הלכתי לרקוד" קפצתי ממקומי על הבר והלכתי אל רחבת הריקודים

"בלבוש הזה?" סטיב אמר מאחוריי והסתובבתי אליו "איך תצליחי בכלל לזוז בשמלה הצמודה הזאת?"

"אתה צודק בהחלט" אמרתי ובשנייה אחת כבר קרעתי את שמלתי בעוד סטיב צועק ברקע שלא אעשה את זה. או שהבד שלה היה ממש עדין, או שאני ממש חזקה.. או שיכורה. אבל בכל מקרה זה היה קלי קלות ועכשיו השמלה שלי הגיעה לי עד לאמצע הירך.

"את לא נורמלית" סטיב התנשם בתדהמה

"אני יודעת" גיחכתי ורצתי אל רחבת הריקודים "פנו דרך אנשים, בחורה לוהטת עוברת כאן!" צעקתי והתחלתי לנוע מצד לצד בקצב מטורף

"בהחלט בחורה לוהטת" הרגשתי ידיים גדולות תופסות מאחורה במתניי ומצמידות אותי אל גוף קשיח. בדרך כלל הייתי מעיפה את הידיים האלה ממני ומפוצצת במכות את מי שהעז לגעת בי, אבל הפעם משום מה זה לא ממש הזיז לי. אני חופשיה ויכולה לעשות כל מה שאני רוצה, או את מי שאני רוצה. ועכשיו התחשק לי לרקוד ולזרום עם הבחור הזה, אז זה בדיוק מה שעשיתי. אני לא יודעת כמה זמן עמדנו שם ורקדנו בעוד הוא מחכך את ישבני בזקפה שלו ומצמיד אותי אליו ככל שיכל אבל פתאום הרגשתי את גופו נתלש ממני והסתובבתי בחדות אחורנית, כמעט מועדת בדרך.

"דניאל" קראתי כשקלטתי שזה הוא שהעיף את הבחור הזה ממני ושלח לו מבט יורק אש. הבחור הבין את המסר ואפילו לא התעמת איתו, הוא פשוט עזב את המקום. פחדן.

"מה אתה עושה כאן דניאל?" השאלה יצאה משובשת מפי

"השאלה היא, מה לעזאזל את עושה כאן?" הוא ירה מבט כועס לעברי וסרק את גופי "ועוד לבושה ככה"

"יש לך בעיה עם איך שאני מתלבשת?" צחקקתי

"מה עשית לשמלה שלך?" הוא נחרד

"שיפצתי אותה" צחקתי "אני חושבת על להפוך את זה למקצוע של ממש. שיפוצי שמלות בע"מ, מה דעתך?"

"שתית" הוא קבע ואני צחקתי יותר

"מה פתאום" אמרתי בקול שהיה אמור להישמע רציני "אני? ממתי אני שותה בכלל?"

"קדימה קים, בואי נלך" הוא נאנח והושיט לי את ידו

"לך תזדיין" מלמלתי והלכתי חזרה לבר ודניאל בעקבותיי

"אין בעיה, רק אם את באה איתי" הוא חצי חייך

"ממש" נחרתי בבוז "תלך מכאן דניאל, ותחזור לברבי המושלמת שלך"

"עוד פעם הסיפור הזה" הוא נאנח בייאוש והעביר יד בשיערו "כבר אמרתי לך אלף פעמים, אין לי שום דבר איתה!"

"אני בטוחה" צחקתי בזלזול "גם לא זיינת אותה באותו יום שבאתי למשרד שלך נכון?"

"את יודעת טוב מאוד שלא!" הוא התעצבן

רואה לך בעינייםWhere stories live. Discover now