The Hardest Way

פרק 6

"תודה לאל באמת!" ג'וני קם על רגליו.

"בנות... לוקח לכן שנים להתארגן!" אמר כריס וקם אחריו, מניח את ידו סביב כתפיה של ג'סיקה.

"איפה המסיבה?" שאלה ג'סיקה ומשכה לכריס את הצעיף, חונקת אותו קצת בדרך.

"ליד האגם." ענה לה ג'וני וצחק כשראה את כריס נחנק מהצעיף החום שלו על ידי ג'סיקה הקטנטנה. היא הייתה מאוד נמוכה לידו, אבל הבחורה הזאת מסוכנת.

"לא צריך להיכנס למים או משהו, נכון?" שאלתי בחשש, מקווה שאף אחד לא ידחוף אותי. אין לי עוד בגדים, ובטח קפוא בחוץ.

"יש כמה שיכורים שקפצו למים בעירום, אבל לא חובה להיכנס. המים קפואים לגמריי." ענה לי כריס בחיוך.

המשכנו ללכת בשקט. לא כל כך הצלחתי לראות את הדרך שעברנו, אבל ידעתי שכנראה האגם נמצא רחוק מהמגורים. באיזשהו שלב התחלנו לשמוע מוזיקה רחוקה מבין השיחים. ג'וני התקרב אל הסבך הירוק והקוצני וחצה אותו לחצי, יוצר מין דלת קטנה שאיפשרה מעבר של ארם אחד. ג'סיקה עברה ראשונה, אחר כך אני, כריס, וג'וני בסוף. נעצרתי לפתע כשראיתי את מה שהיה מולי. האגם היה די קטן וסביבו ישבו נערים ונערות, מנורות צבעוניות נתלו מהעצים, ושולחנות מלאים באלכוהול הוצבו ליד עץ עבה. בתוך המים נראו כמה אנשים שצווחו וצהלו - עירומים.

המוזיקה הייתה מוזיקת רקע רגועה ולא מוזיקת ריקודים. כשהרמתי את מבטי ראיתי שמעל האגם אין צמרות עצים, מה שנתן אפשרות להביט בשמיים שהתמלאו נקודות זעירות שזזו בשמים כמו גשם מנצנץ. כוכבים נופלים.

"ואו." מלמלתי. מעולם לא ראיתי ככה את הכוכבים במציאות. בניו יורק היו כל כך הרבה בניינים וכל כך הרבה אור שהשמיים היו פשוט גוש כהה בלילה, אבל כאן זה היה שונה. כאן השמיים התמלאו נקודות זהובות נוצצות כמו שמיכה גדולה שעטפה את הכל.

"את מעיר גדולה, נכון?" כריס נעמד לידי.

"ניו יורק." מלמלתי חזרה, בקושי שמה לב אליו. הייתי מהופנטת מהשמים.

"כן, ככה נראים השמיים אצלינו." שמעתי את החיוך בקולו כשדיבר.

נשארתי לעמוד ככה עוד כמה דקות, בוהה בשמים, עד שג'סיקה משכה אותי משם, קוטעת את המחשבות שלי על המראה המרהיב.

"בואי נשכר אותך קצת, ילדה!" היא אמרה, גוררת אותי אל השולחן המלא במשקאות אלכוהוליים. מאיפה הם הצליחו להביא את כל זה?! אה, נכון, הם גנבים.

"אני מעדיפה שלא, תודה." ניסיתי להתחמק.

"נו קדימה! רק טיפה! יהיה כיף, מבטיחה." היא צחקה, מוזגת לעצמה קצת מבקבוק ג'ק דניאלס שהיה כבר חצי ריק ושותה את הכל.

"אלוהים, אני אצטרך להיות פיכחת מספיק כדי לגרור אותך חזרה לחדר." גלגלתי עיניים לכיוונה כשהניחה את הכוסית הריקה על השולחן.