"שלום לך" קלוד ושאר החבורה ישבו אצלנו בסלון וצפו בטלוויזיה "איפה היית?"
"בבית החולים" אמרתי את המובן מאיליו
"מה את אומרת" מאט בחן את פיג'מת בית החולים שלי "לא הייתי מנחש בחיים" הוא צחק ואני התעלמתי ממנו
"חשבתי ששחררו אותך מזמן" אמר ליאם "מה חיפשת שם?"
"ביקרתי ידיד" עניתי בקצרה והלכתי למטבח לשתות כוס מים "איפה לעזאזל הכוסות בבית הזה?!" שאלתי בעצבים
"ניפצת את כולן, שכחת?" הזכיר לי קלוד
"אה" אמרתי בשקט
"יש כוסות חד פעמיות בארון הימני למטה" הוא גיחך וחזר להתמקד בטלוויזיה
"תודה" מלמלתי ולקחתי לי כוס עם מים, שותה הכל בלגימה אחת
"ואו תרגעי" טוני אמר לאחר הכוס הרביעית שלי "מה את גמל?"
"שתוק" יריתי לעברו והמשכתי למלא עוד ועוד כוסות מים
"הכל בסדר סיס?" שאל קלוד
"מעולה" מחיתי את פי מטיפות המים האחדות שנשארו עליו וזרקתי את הכוס לפח "אני עולה לישון"
"רוצה שאני אבוא איתך?" קרא טוני מאחוריי ושמעתי את המכה שקיבל בראש
"שתוק" הזהיר ליאם
"מה, אני רק מנסה לעזור" צחק טוני ומכאן כבר לא שמעתי את המשך השיחה. נכנסתי לחדרי ונפלתי על המיטה, נרדמת תוך שניות.
***
"התעוררתי לאחר שינה קצרה, מביטה בשעון וקופצת מהר מהמיטה כשאני מגלה שכבר ערב. הפתיחה צריכה להתחיל בקרוב ואני חייבת להתארגן. החלטתי ללכת לפתיחה, לכבד את העובדים שלי לשעבר ואת כל מי שהכרתי שם. בהזדמנות הזאת אוכל לראות גם את אבי, הרבה זמן לא התראינו.
התקלחתי בזריזות ושמתי שמלה שחורה ארוכה וצמודה שמבליטה את כל הקימורים שלי באופן מושלם, אספתי את שיערי בגולגול עם כמה שיערות בודדות שהשתחררו ממנו ונפלו על פניי באלגנטיות, שמתי נעלי עקב שחורות, איפרתי את פניי באיפור מעושן אבל יותר חגיגי ולא יום-יומי, שמתי את התכשיטים הקבועים שלי וירדתי למטה.
"ואו, לאן זה?" שאל קלוד כשהבחין בי
"אני הולכת לפתיחה" הודעתי
"פתיחה?" הוא הרים גבה בשאלה
"של המלון" הסברתי
"לא את לא" הוא קבע
"אתה באמת רוצה להיכנס לזה?" שאלתי
"אני בא איתך" הוא נאנח "חכי כאן, אני אהיה מוכן תוך 5 דקות"
"תזדרז" מיהרתי אותו. זה מה שהיה יפה בי ובקלוד, ידענו מראש באיזה קרבות לוותר ועל מה להתעקש. קלוד ידע מתי הוא לא יוכל לשכנע אותי לוותר על דברים ואני ידעתי מתי לא להתווכח איתו כשהוא מחליט משהו. זה היה ככה מאז ומתמיד ואם להגיד את האמת זה די עבד.
YOU ARE READING
רואה לך בעיניים
Romanceספר ראשון בסדרת ״החלון לנשמה״ "יש בעולם הזה שני סוגים של אנשים. הסוג האחד הוא הסוג חסר הדאגות, הנינוח, זה שלא חסר לו שום דבר בחיים. כל עוד אתה לא מהסוג הזה אתה נחשב לסוג השני. טוב, אז אני שייכת לסוג השני." מאז ילדותה חיה קים ברחובות, מסתדרת אך ורק ב...
