עם הזמן כולם כבר התרגלו ל׳בן החתיך של המנהל׳ שעבר ללמוד פה. שלא תטעו, זה לא הוריד מכמות הבנות שניסו לקבל את תשומת הלב שלו בכל הזדמנות, וזה לא הוריד מהביטחון העצום שאפיין אותו. זה לא שביטחון זה דבר לא טוב, להיפך. הייתי מתה שיהיה לי יותר ביטחון ממה שיש לי עכשיו, אבל הוא מרשה לעצמו יותר מדי. אוף, למה הוא בכלל תקוע לי במחשבות?
״אני לא מאמינה שאני מבזבזת מהזמן שלי בלחשוב עליו״ מלמלתי לעצמי.
״מה אמרת?״ ליאור הסתכלה עליי, מצפה לתשובה. הייתי כל כך שקועה במחשבות של עצמי, ששכחתי שאני נמצאת אצלה. עברתי משכיבה לישיבה והסתכלתי עליה. ״סתם...״ נאנחתי.
לא רציתי כל כך לשתף את ליאור במה שהולך אצלי בראש. מספיק כעסתי על עצמי שאני בכלל חושבת עליו. הייתי בטוחה שאני לא מהאלה שנותנות תשומת לב למישהו רק כי הוא נראה טוב. זה לא אני, וזה מה שאני אוהבת בעצמי, אבל משהו בו תפס אותי. זה בטח קראש שתכף יעבור לי, זה קורה לכולן. חשבתי בניסיון לשכנע את עצמי. ׳את שוב עושה את זה׳ ניערתי את עצמי כשהבנתי שאני שוב שוקעת במחשבות עליו.
״אז מה עושים היום?״ שאלתי את ליאור. ״שבת בערב וחייבים לצאת״. רק מחכה כבר לעשות משהו, להתנתק מהכל, ממנו.
״מפגש בנות נשמע זורם״ היא אמרה בחצי חיוך, ״אפשר גם להזמין את מיה וטיילור שהצטרפו אלינו ואל שירה״. מיה וטיילור הן שתי בנות ממש חמודות שליאור פגשה בשכבה והכירה לנו אותן. מתוקות אמיתיות. ״כל המרבה הרי זה משובח״ צחקקתי.
״מישהי פה נהיית פילוסופית לדקה״ ליאור צחקה. תוך שנייה התחלנו לעשות תחרות פתגמים, שכל אחת זורקת אחד עד שנגמרים לה. התגלגלנו מצחוק.
~
החלפתי בגדים, לבגדים קצת יותר נוחים לערב בנות שליאור מארגנת. איך זורם לי ערב בנות! חשבתי לעצמי. קצת הפסקה מהמין השני אף פעם לא יכולה להזיק. שמתי בתיק את הפלאפון, המפתחות, כסף למונית וירדתי למטה. צעקתי להורים שלי שיצאתי ותוך רבע שעה הייתי אצל ליאור. כולן כבר היו שם, שמעתי את הצחוק והדיבורים עוד מהדלת. התחלתי להתרגש כמו ילדה קטנה שקיבלה את הסוכרייה שלה.
דיברנו, צחקנו, ריכלנו, אכלנו כמו מטורפות. מה לא עשינו? היה לי כל כך הרבה מצב רוח, כאילו הייתי באיזשהו היי. לא כל כך יכולה להסביר למה, אבל זה אף פעם לא יכול להיות דבר רע אז למה להתעסק.
״יאללה בואו נראה את הסרט״ קראתי,
מחכה כבר להתפקע מצחוק מסרט הקומדיה שבחרנו.
״עוד לא, צריך לחכות לשאר״ ליאור אמרה, תוך כדי שהביאה עוד קערת פופקורן. ״לשאר?״ שאלתי מבולבלת. לא הבנתי איזה עוד בנות אמורות להגיע?
פתאום נשמעה דפיקה בדלת.
״תזמון מושלם״ ליאור צחקה, והלכה לפתוח את הדלת. ארבעה בנים נכנסו אחד אחרי השני והתקדמו לעברינו. זיהיתי אותם, הם היו מבית הספר אבל לא באמת דיברתי איתם מתישהו. המבט שלי נעצר על אחד מהם.
