"היא התארסה לא מזמן" הוא ציין

"אה אז היא גם טיפוס בוגדני בנוסף לכל" חייכתי "הנה דבר נוסף שיש לכם במשותף"

"קים אני מתגעגע אליך" הוא אמר משום מקום

"מה זה קשור עכשיו?" הידקתי את הידיים שהיו משולבות קרוב לחזי

"הכל קשור" אמר "אני לא יכול להיות בלעדייך קים, זה קשה לי"

"מה לעשות החיים קשים" נשארתי אדישה לדבר, לא מוכנה לתת לו לחדור אלי מחדש.

"תפסיקי כבר עם האדישות הזאת" קולו היה עצבני "אני לא מסוגל עם זה יותר, זה משגע אותי תפסיקי כבר!"

"אל תגיד לי מה לעשות דניאל" יריתי לעברו. מי הוא חושב שהוא.

"תפסיקי לעשות דברים שמעצבנים אותי אז אני אפסיק להגיד לך מה לעשות"

"אתה שוב אומר לי מה לעשות" התעצבנתי יותר

"אז מתי תקשיבי לי כבר ותעשי את מה שאני אומר לך?!"

"זהו, השיחה הזאת הסתיימה" דחפתי את עצמי מהספה והלכתי אל דלת הבית ופתחתי אותה "אתה מוזמן ללכת עכשיו"

"אני לא הולך לשום מקום קים, לא עד שאנחנו מדברים" הוא נשאר במקומו על הספה

"אני לא שאלתי אני אמרתי, תצא מכאן!" סימנתי עם ידי אל מחוץ לבית

"לא" הוא אמר בהחלטיות

"אוף, למה אתה תמיד כזה עקשן!" צעקתי וטרקתי את דלת הבית, מתקדמת אליו בצעדים גדולים

"מאותה הסיבה שאת כזאת עקשנית!"

"תצא כבר!" נעמדתי מולו וצעקתי בפניו

"לא!" הוא צעק חזרה

"שלום" קריאה שמחה נשמעה ודלת ביתו של ליאם נפתחה ונכנסו פנימה כל החבר'ה, רפאל, מאטיו, לוקאס ודמיאן. ברגע שהם קלטו אותי ואת דניאל הם נעצרו בפתח הבית ובהו בנו בבלבול "הכל בסדר כאן?" שאל רפאל

"הכל מעולה, דניאל בדיוק התכוון לעזוב" אמרתי מיד

"לא אני לא" הוא מיהר למחות. איזה בן אדם מעצבן!

"ומי אתה אם יורשה לי לשאול?" שאל לוקאס במבט לא מרוצה

"אף אחד" עניתי במקומו "לא מישהו חשוב בכל מקרה" משכתי בכתפיי ודניאל התעצבן

"אני החבר שלה" הוא אמר ואני שלחתי לעברו מבט יורק אש

"לקים אין חבר" צחק מאט

"עובדה" אמר דניאל

"אתה? החבר של קים?" צחק לוקאס "כן בטח, היה יותר הגיוני אם הייתה אומר שאתה החבר של דמיאן מאשר של קים" הם החלו לצחוק ודמיאן הכה את לוקאס בראשו שישתוק

"קים, הבחור הזה עושה לך בעיות?" דמיאן שאל בקולו העבה והמאיים כרגיל

"לא זה בסדר" אמרתי מיד. אני אמנם כועסת עליו אבל אני לא רוצה שהם יהרגו אותו, והם בהחלט מסוגלים לכך.

רואה לך בעינייםWhere stories live. Discover now