"who I was, covered up in leaves,
I'm so frightened I might never be the same, never be the same,
since I asked him to swim with me."
------------------
זאין שוחה לאורך הבריכה שליאם צופה בו, מתיישב על שפת הבריכה ורק רגליו נעות במים.
"בחייך, תיכנס למים קצת. זה נעים" זאין שוחה לעברו ותופס מגבת כדי לנגב את פניו.
"אני מעדיף לצפות בך שוחה" ליאם מצחקק מעט ומושיט את ידו למים. הם באמת נעימים, אבל הוא לא אוהב לשחות, למרות שהוא יודע איך. הוא היה שוחה עם אחותו שהוא היה קטן, למעשה זה היה התחביב האהוב עליו ועליה. אבל מאז שהיא מתה, לא היה לו חשק לחזור לשחות.
הוא חשב עליה קצת וחייך, הוא נזכר שהם היו מטביעים אחד את השני בצחוק, עושים תחרויות שהוא היה תמיד מנצח בהן. הוא נזכר איך שהיא השפריצה עליו מים ויצאה מהבריכה בכעס כל פעם שהוא ניצח, היא לא אהבה להפסיד בשום דבר.
הם היו נשארים בבריכה עד שעות הערב המאוחרות, שהיה קצת קריר והם הצטרכו לשוב הביתה.
עם הזכרונות האלה, צווחה קטנה נפלטת מפיו שזאין מושך אותו לתוך המים. הוא עולה למעלה במהירות ומשפשף את פניו, מביט בזאין בכעס ומתחיל ללכת לעברו במים שהוא מתרחק.
"אתה הולך לשלם על זה!" ליאם צועק ומילותיו נקטעות קצת מהמים שנכנסים לפיו, הוא צולל לבפנים וזאין לא רואה אותו בסביבה, הוא עוצר במקומו ומסתכל מסביב, צורח שליאם מרים אותו על גבו.
"היי, תוריד אותי!" זאין צועק וחובט בגבו של ליאם ששוחה לשפת הבריכה ועוזב את זאין, שניהם צמודים כנגד קיר הבריכה.
זאין נושך את שפתיו במבוכה ששניהם שותקים, מביט בפניו הרציניות של ליאם ומשאיר את עיניהם אחד על השני.
"אני.." זאין מתחיל להגיד, אבל הוא נקטע ששפתיו של ליאם מתנגשות בשלו. הוא בשוק, לא עושה דבר עד שליאם מרים את ידיו וכורך אותן סביב צווארו, זאין משאיר את ידיו עליו וליאם תופס במותניו, מצמיד אותו אליו כמה שאפשר.
הם מתנתקים אחד מהשני. זאין פותח את עיניו וליאם מביט בו, נושך את שפתיו ומחכה לתגובתו. במקום מילים, זאין מצמיד את שפתיו חזרה לשל ליאם ומעמיק את הנשיקה.
------------------
מה אתן חושבות? אני יודעת שזה די קצר ובטח גרוע. זה הוואן שוט הראשון שלי והיה לי משעמם אז כתבתי אותו.. אם אהבתן אני אמשיך לכתוב שישעמם לי.
