אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 16

ריס; 16
אלה; 15
-----

קולטון:

התאמנתי מול ריס, בסלון, כי לא היה מקום טוב יותר להתאמן.
אלה הסתכלה על שנינו וחייכה, עודדה אותי. היה לי קשה לשחק עם המשקפיים, אבל לא ראיתי כלום איתם וריס יודע את זה. הוא משתדל לא לפגוע בפנים שלי בשביל לא להרוס אותם.
העפתי את האגרוף שלי ופגעתי בו. הוא גנח בכאב והניד בראשו. "אני לא מסוגל לשחק מולך יותר."
"כן אתה כן, פעם אחרונה, ריס." הוא בחן אותי ואז את אלה שהנהנה בהתלהבות.
אלה אהבה לצפות בנו מתאגרפים, בדרך כלל..
המשכנו להתאגרף ושמתי לב שמיה נכנסה עם החדשה לבית יתומים. התעלמתי והמשכתי להתאגרף, לא הסתכלתי לעברן בכלל. לא היה לי אכפת. אבל אז ריס פגע בקצה של המשקפיים שלי והם נפלו לרצפה. הידקתי את לסתי והרמתי אותם תוך כדי שמלמלתי כל מיני קללות שללא ספק היו מכוונות אליו. הוא עשה את זה בכוונה. שהסתובבתי מיה והחדשה, שאני די בטוח שאמרו לנו שקוראים לה קים עלו במדרגות ביחד. אלה בחנה אותנו. "היא נראית כל כך נחמדה," היא אמרה וחייכה. בחנתי אותה והנהנתי. "אני אעלה להגיד שלום, אתם באים?"
"לא." אני וריס אמרנו ביחד והיא צמצמה עיניים. היא עלתה למעלה לבד וריס בחן אותי. "אתה מכיר אותה?"
"את מי?"
"את הקטנטונת הזאת?"
"אין לי פאקינג מושג." שפשפתי את לסתי וליין הקטנה התקרבה אלינו. היא לא אמורה להיות כאן הרבה זמן, היא כאן עד שימצאו את הסבים שלה. חייכתי אליה והרמתי אותה עליי. "שלום לך."
"תיאו!" הוא אמרה והושיטה לנו ציור שהכינה של פרחים. "זה כל כך יפה ליין. את חושבת שתוכלי לצייר גם לי אחד?"
"תה יאול לקאת את אה," היא בחנה אותי והביאה לי את הציור. "תודה יפהפייה."
"אני אסייה לאיס אם אאד." היא הסתכלה עליו ובמיוחד והסמיקה ואז ברחה בחזרה. "אז.. יש תינוקת שלא חושבת שאתה נראה טוב ומאוהבת בך בבית יתומים הזה?" הוא גיחך והניד בראשו. "אני שונא תינוקות."
"מה אתה אומר."
"כן." צמצמתי את עיניי והנהנתי. "בוא נעלה לחדשה,"
רק שכשהלכנו למדרגות והתכוונו לעלות להכיר אותה, מישהי התנגשה בי. הייתה נשמעה אנחה מאחור, אנחה שהייתה שייכת לאלה.
"לא התכוונתי שתכירי אותם כך, אבל.. טוב, זו גם אופציה," החדשה הרימה את מבטה אליי ובחנתי אותה, למה היא כל כך מוכרת לי?
"קים, אני מניח," לחשתי והמשכתי להסתכל עליה. לא היה לי אם היא שמה לב לכך שאני בוהה ומסתכל על כל חלק בפאקינג גוף שלה, אבל לא היה לי אכפת ברגע שהבנתי מאיפה היא מוכרת לי. העסקה שדומיניק נתן לי לעשות.. עם גידאון הרננדז, זו הבת שלו.. או הבת החורגת שלו? כי על פי הידע שלי הוא עדיין חי וגם אשתו. תהיתי אם היא מזהה אותי, אבל אני לא חושב.
שבחנתי את עיניה לא היה זכר לכך שהיא מזהה אותי. היא לא השתנתה בהרבה, אבל הייתה נראית הרבה יותר אמיצה לכן ברגע שהיא הנהנה ואישרה את זה. חייכתי והחלטתי לבדוק את זה.
"עוד אובססיבית לאוסף, אני מבין," שפשפתי את לסתי ונאנחתי בזמן שמבטו הפך לפאקינג זועם.
היא הידקה את לסתה והיא בעטה למפשעה שלי בחוזקה. אלוהים זה כאב כל כך, הרגשתי כאילו אני משותק.
כולם בחנו אותה.
"לך תזדיין, חתיכת מניאק! אני לא איזו ילדה קטנה שאתה יכול להוסיף אותה לאוסף האובססיביות המזדיינות שלך. אני בקושי מכירה אותך ותסמוך עליי שאני לא אובססיבית לאנשים עם זין קטן," היא בעטה בי פעם נוספת ונפלתי על הרצפה, התפתלתי מכאבים. כל גופי כאב בטירוף.
היא בהתה בי והרמתי את מבטה אליי. גיחכתי. "האמת שאת נראית די קטנטונת, בת כמה את?" שאלתי ובחנתי אותה.
היא הייתה יפה בטירוף, אבל הנחתי שהיא גם הייתה קטנה מדי.
"לא עניינך, חתיכת מזדיי-" דומיניק משך את קים אחורה ממני וסובב אותה אליו.
"קים, נכון?" הוא אמר ובחן אותה.
היה אפשר לראות שגופה נדרך וריח של פחד נטף ממנה.
היא לקחה כמה צעדים אחורה ונתנה לי זווית מאוד טובה להסתכל על התחת שלה. לעזאזל, היא באמת יפה בטירוף. "אני דומיניק." הוא אמר הקול העמוק והסמכותי שלו, כרגיל.
"אני.. אני צריכה.. אמ.. שכחתי משהו בחדר." היא התכוונה ללכת, אבל ממש לא התכוונתי שהיא תלך לפני שהיא תשלם על כך שבעטה בי פעמיים ובגללה אני על הרצפה.
שמתי לה רגל והיא התרסקה על פניה וגנחה בכאב.
"קולטון." דומיניק נהם בזעם ועזר לי לקום מהרצפה מהרצפה. הוא סימן לי ללכת למטבח, עיניו בערו והוא זעם כל כך. באמת זעם.
מה הוא רוצה ממני? הקטנטונת היא זו שהתחילה.