אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 2

אלה:

ידו של ג'ייק ירדה לתחת שלי וליטפה אותה בעדינות עוד פעם, בדיוק איפה שריס ליטף אותי אתמול, כמו שהוא עשה לפני שריס לקח אותי ממנו והחליט שאסור לי להתנשק עם מישהו אחר אחריי הנשיקה שלנו אתמול.
שנאתי את זה, לעזאזל.
כל כך הגיעה לו הסטירה הזאת.
באיזה עולם הוא חושב שהוא חי?
להגיד לי עם מי אני יכולה להתנשק או לא יכולה? כמה בן זונה הוא יכול להיות? אני שונאת אותו.
טוב.. אולי אני לא כל כך שונאת אותו כי הוא נחמד רוב הזמן ויש לו חיוך מושלם וממכר ו- ניערתי את ראשי.
אסור לי להתאהב בריס. זה כל כך אסור לי.
"מה את חושבת?" קולו הנמוך של ג'ייק שאל. "על ריס."
"זאת אומרת, על איך שהוא לקח אותך ממני לפני עשר דקות?" הנדתי בראשי ואז הנהנתי. "לא בדיוק," הוא הרים אותי עליו והסתובב בשביל לצאת ומבטי ננעץ במבט הזועם של קולטון. בלעתי את רוקי ויצאנו משם במהירות.
הוא לקח אותי לכיוון השירותים ובחנתי אותו. "לאן?"
"לשירותים." כיווצתי את מצחי וניסיתי לרדת ממנו.
למה הוא לוקח אותי לשירותים?! למה שיעשה את זה לעזאזל?
"תן לי לרדת, ג'ייק." דחפתי אותו והוא עזב אותי וריתק אותי לאחד הקירות. ליבי פעם בחוזקה ושפתיי רעדו.
ריס תפס אותו והוריד אותו לרצפה, ריתק אותו לשם והרביץ לו. "ריס אתה מגזים.. הוא לא עשה לי כלום."
"לא אכפת לי, אלה." היא נהם והמשיך להעיף את האגרופים שלו ולפגוע בפניו ולהכאיב לו עד שהוא ירק דם ואז קם ותפס אותי. "אתה מטומטם." נהמתי והתרחקתי ממנו.
"אני לא מוכן שאף אחד יפגע בך, אלה." ידו תפסה בידי ואצבעותיו ליטפו את היד שלי בעדינות. בלעתי את רוקי ובהיתי בעיניו.
חומות, גדולות. מסתכלות עליי בדאגה וחום. שני דברים שאם לא הוא או מיה לא הייתי מקבלת לעולם.
נצמדתי אליו והוא נכנס לשירותים ביחד איתי ונעל את הדלת. הוא הרים אותי על השיש וליטף את הלחי שלי.
עצמתי אותם ונתתי לדמעות שצרבו את עיניי כבר מרוב שרצו לצאת, לזלוג על פניי והוא נאנח.
היה אכפת לו ממנו. הוא דאג לי בטירוף כך שהנחתי את ראשי על חזהו הוא נישק את ראשי וליטף את הגב שלי.
הוא אמר משהו, אבל לא הקשבתי מה. הוא ליטף בעדינות את צווארי והדלת נפתחה. הוא התרחק ממני ובחנו את קולטון. הוא לא נעל את הדלת בסוף? בלעתי את רוקי וניגבתי את הדמעות בעיניי. "הגופה בחוץ..?" ניגבתי את הדמעות וריס הנהן.
קולטון נאנח והתקשר למישהו. הוא יצא החוצה לדבר איתו ואחרי כמה שניות הגופה של ג'ייק הייתה בשירותים.
התכווצתי וקולטון דיבר עם דום ואז שם אותו על רמקול. "אתה משוגע, ריס?"
"הוא נגע באלה. אתה וקולטון הייתם עושים את אותו הדבר," הוא העביר את ידו בשיערו ונעץ בי מבט.
"בכל מקרה, מחקתי את כל התצלומים ממצלמות האבטחה בשתיים עשרה השעות האחרונות וקולטון ידאג להעלים ראיות ביחד עם מישהו שאני אשלח לו. תשטוף את הידיים שלך מהדם ואל תעשה את זה עוד פעם יותר בחיים שלך." הוא הנהן וקולטון לקח את הטלפון ואמר משהו לדומיניק. המשיך לדבר איתו וריס שטף את ידיו ונעץ בי מבט זועם.
"מה?" שאלתי בשקט והוא נשך את שפתיו והניד בראשו. "מה ריס?" הוא לא ענה, מבטו עדיין היה זועם והעברתי את שיערי אל מאחורי אוזני. הוא זה שכועס מבינינו?
קמתי והוא תפס בי. "תשטפי את השיער והפנים, אלה." קולו היה נמוך ושקט ומפחיד.
בחנתי את עצמי במראה. הייתי מרוחה בדם. בלעתי את רוקי ושטפתי את פניי וחתיכת השיער שיש עליה דם.
אספתי את שיערי ועשיתי צמה גבוה. דמעות זלגו מעיניי ושפתיי רעדו ללא הפסקה. "תפסיקי לבכות כמו ילדה קטנה, אלה."
"אני שונאת אותך." אמרתי ויצאתי משם.
בחנתי את קולטון שמדבר עם המנהל ובלעתי את רוקי. נשכתי את שפתיי והתקרבתי אליו. הוא חיבק אותי ונישק את מצחי. "בכל מקרה, אם תמצא אותו תגיד לי," המנהל אמר. הוא בחן אותי בדאגה ובבלבול ואז ניער את ראשו והלך. העיניים שלי עד כדי כל אדומות? כמה בכיתי לעזאזל?
קולטון הצמיד אותי אליו חזק יותר. הוא ליטף את ראשי ונישק אותו.
הוא חייך אליי וגרם לי להסמיק. הוא רכן ונישק אותי קלות על שפתיי, זכה בתגובה למבט מבולבל עד מאוד שלי. "הוא אידיוט," הוא לחש לשפתיי. לקח לי קצת זמן להבין. קולטון.. נישק אותי הרגע?! נשכתי את שפתיי בחוזקה והוא המשיך ללטף את ראשי. ליאו התקרב אלינו ובחן אותנו. "יש אימון. אתה וריס באים?" הוא הנהן וליאור הסתכל עלינו. "את ממש יפה היום, אלה." הנהנתי פעם אחת וחייכתי אליו. "תודה," לחשתי והוא המשיך לבהות בי, כאילו אני היצור הכי יפה בעולם, כאילו אני פסל או תמונה במוזיאון.
הרבה אנשים חשבו כך, גם האנשים שצפרו או שרקו לי באמצע הרחוב, הילדים בשכבות מעלינו שתמיד נעצו בי מבטים מלאי תאווה שעברתי לידם.
קולטון וריס נהגו להגן עליי ולשמור עליי מכולם, אבל כל מה שקרה לי עכשיו.. ריס רצח מישהו בשבילי. בגללי. שנאתי את זה כל כך. זה לא התאים לי בכלל. אני לא רוצה להיות חלק מהמאפיה. אני מפחדת מהם ואני פאקינג שונאת דם. יכולתי להקיא מזה. הרגשתי כל כך ברת מזל בגלל שלא הקאתי מול ריס מקודם.. או עליו. הייתי כל כך קרובה לזה ואני באמת מודה כל כך שלא הבכתי את עצמי מולו ככה.
קולטון הזהיר את ליאו במבט והוא הלך. "למה נישקת אותי?" שאלתי בשקט ובחנתי אותו. עיניו נצצו והוא נישק את שפתיי עוד פעם. "את יפהפייה פשוט." הוא לחש. קולו היה שקט ועמוק וגרם לי להרגשה מוזרה. "אתה חושב שאני יפה?"
"אני חושב שאת צריכה להיות שלי," הוא לחש לשפתיי והתרחקתי ממנו מעט. "קולט.. אני לא מרגישה כל כך מוכנה. אני חושבת שאני אוהבת מישהו אחר," שיקרתי והוא נאנח והעביר את ידו בשיערו.
לא חשבתי שהייתי דלוקה על מישהו אחר, אבל אם כן זה היה ללא ספק החבר הכי טוב שלו, שבדיוק יצא מהשירותים. קולטון העביר אותי אליו. "קח אותה למגרש, לך תתאמן. אני כבר אבוא." הוא הנהן ותפס בידי חזק יותר. עכשיו גם קולטון כועס עליי? בגלל שהלב שלי לא שייך לו אלא למישהו אחר - שהוא במקרה החבר הכי טוב שלו? - מה הקטע של בנים לעזאזל? הם שכחו שאנחנו רק בני ארבע עשרה?
ריס גרר אותי איתו וכשהתרחקנו ויצאנו מטווח ראייתו של קולטון הוא הצמיד אותי לקיר וסגר עליי, כלא אותי. ליבי פעם בחוזקה וידו לאט ירדה לאט למותן שלי ונשכתי את שפתיי. "ריס-" הוא ליטף את שפתיי בשלו והזזתי את ראשי במהירות. "מה אתה רוצה?" שאלתי ובחנתי אותו. הוא תפס את ראשי ונאנחתי. "תסתכלי עליי." הוא פקד והזזתי את ראשי במהירות. הסתכלתי עליו ועיניו הזעומות היו נעוצות בעיניי. "אני אמרתי לך." הוא נהם ונאנחתי. "אתה רצחת אותו ואתה כועס עליי?!" הזעם בער בי. אמרתי לך? הטון הזועם הזה? באיזה פאקינג קטע?
הוא תפס את שפתיי בשיניו ונשך אותי בחוזקה. יבבתי וגנחתי בכאב. "את שלי!" הנהימה הזאת שלו גרמה לי לרטוט מפחד ולנוע באי נוחות. "למה אתה כועס עליי, ריס?" שאלתי, ניסיתי לשמור על טון רגוע אבל מבפנים רציתי לצרוח עליו. הוא בן זונה, מניאק ואידיוט. אלוהים! אני שונאת אותו. הוא ליטף את הלחי שלי ונישק אותי. "תפסיק לעשות את זה!" צרחתי וברחתי ממנו. אני שונאת את הבן זונה הזה, הלוואי והוא היה מת ולעולם לא הייתי צריכה להיפגש איתו.
אני שונאת אותו כל כך. אני שונאת אותו. אני שונאת אותו!

♥︎♥︎♥︎

ריס התיישב לידי ובחן אותי. ציפיתי בטלוויזיה והתעלמתי ממנו ככל האפשר.
ליבי פעם בחוזקה. שנאתי את זה שהייתי צריכה להתעלם ממנו, לא רציתי להתעלם ממנו, אבל הוא עצבן אותי כל כך.
הוא הרים את רגליי עליו, על הרגליים שלו וליטף אותם בעדינות.
הוא בחן את הטלוויזיה וצפה בה יחד איתי. הוא גיחך והעביר אליי את מבטו. "מה את רואה לעזאזל?!" הוא שאל, חצי מתלהב וחצי כועס. לא עניתי לו והוא נאנח. "אלה אני מצטער," הוא לחש והנדתי בראשי. "אני שונאת אותך, ריס." נהמתי והרגשתי דמעות בעיניי. קמתי ממנו והוא נאנח. "הלוואי והיית מת, שלא הייתי מכירה אותך לעולם!" הוא הידק את לסתו ותפס אותי. הוא הושיב אותי מעליו. הרגשתי את הזין הקשה שלו מתחתיי ונאנחתי. "תפסיק." ביקשתי והוא בחן אותי. איברו התקשח אפילו יותר, גדל במכנסיו. נעצתי בו מבט זועם והוא גיחך והעביר את ידו בשיערו היפהפה. הוא תפס באגן שלי והניע אותי על איברו. שנאתי את איך שזה משפיע עליי כל כך. הוא נישק את הלחי שלי והשפלתי את מבטי. "אני לא שולט בזה, אלה. את יודעת את זה סינדרלה שלי," הוא ליטף את המותן שלי בעדינות באצבעותיו וחייך אליי. "את יפה כל כך," הוא נאנח והדלת נפתחה. הוא הוריד אותי ממנו והסתכלתי על מיה, בוחנת אותנו. "ארוחת הערב מוכנה וקראתי לכם כבר יותר מחמש פעמים, אתם מוכנים לבוא כבר?" היא בחנה את שנינו.
הנהנתי והלכתי לשם.
בחנתי את קולטון והתיישבתי לידו בידיעה שריס, שהלך מאחוריי, התיישב לידי.
בחנתי אותו מתקרב אלינו, ובדיוק כמו שחשבתי, מתיישב לידי. בחנתי את אספן שמשחק עם ויקו הקטן. "אני שונא אותו." ריס לחש לאוזני. קולטון שם את ידו על הירך שלי והעברתי אליו את מבטי.
מישהי נכנסה לחדר, שהשתתק, העקבים שלב נקשו ברצפה ועשו רעש חזק. "מיס ווסט," היא אמרה. "אני צריכה לדבר איתך." בלעתי את רוקי והנהנתי. אלוהים אדירים, זה כזה מלחיץ.