אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 13

אלה:

"בסדר," אמרתי ויצאתי מהמקלחת בעירום. קולטון וריס בחנו אותי. "אני מסכימה." התנגבתי והתלבשתי.
"מה?" ריס שאל והידק את לסתו. חייכתי והעברתי את המסרק בשיערי. נאנחתי שנתקלתי באחד מהקשרים שאני כל כך שונאת.
ריס לא אהב את ההחלטה שלי מהסיבה הפשוטה שהייתי צריכה להתנשק עם מישהו אחר, שגדול ממני בהרבה יחסית, וקולטון לא אהב את זה גם אבל זה היה הדבר היחיד שעמד בין מה שרצה להשיג לבינו.
"אני אתחיל איתו ואז אקבע איתו למועדון של דומיניק, אני אגרור אותו למשרד ואתה תדאג לשאר משם.."
"את תתנשקי איתו?"
"כנראה." המשכתי לסרק את שיערי וריס הניד בראשו.
"הוא גדול ממך בשמונה שנים ואי אפשר לדעת מה יעבור לו בראש. חוץ מזה, דום בכלל יודע על כל מסע הרצח הזה שאתם רוצים לעשות?"
"ריס זה יהיה בסדר, אם הוא ינסה לעשות לי משהו אני ארצח אותו. חוץ מזה, אני לא נראית בת ארבע עשרה."
"תעשח מה שאת רוצה." הוא אמר ויצא משם בזעם. הוא מקנא ומפחד שאפגע מזה. קולטון בחן אותי והעברתי את ידי בשיערי. "אני אלך לדבר איתו." לחשתי והלכתי לשם. הוא היה בסלון, דיבר עם דין, מתנדב חדש כאן.. כנראה שהוא נדלק על מיה.
הוא היה די לוהט, נראה חתיך.. אבל לא כמו ריס. הסתכלתי על ריס והוא נאנח והתקרב אליי. "למה אתה לא רוצה שנעשה את זה?"
"כי הוא יפגע בך." הוא לחש ונעץ בי מבט. "ומה אם ג'וני יגלה?! את יודעת כמה הוא יתחרפן?"
"הוא יתחרפן גם אם הוא יעלה עלינו. וגם קולטון יתחרפן אז די להתנהג כמו בן זונה מחורבן ריס. פשוט תגיד שאתה מקנא ומפחד וזה-" הוא הצמיד את שפתינו והשתיק אותי. נישק אותי בתאווה. לשונו שיחקה עם לשוני וטעם של מנטה מילא את פי. גנחתי לנשיקה והרגשתי שאני מסמיקה. "שלי." הוא לחש. "וכן אני מקנא כל כך ומפחד עוד יותר שהבן זונה יגע בך או ינסה לזיין אותך בניגוד לרצונך." הייתי צמודה לקיר, חזי עלה וירד, ידיו סגרו עליי, הרגשתי שאני כלואה בכלוב והוא נישק אותי עמוק, הורדתי את ידיי והכנסתי אותם לחולצה שלו, הידיים שלי היו קרות ושנגעתי בעורו החם זה גרם לו לצמרמורת. מצחי היה צמוד למצחו והוא נשך את שפתיו והניד בראשו. "אין. פאקינג. סיכוי. שאת עושה את זה, אלה." בחנתי את עיניו. "לא." אמרתי. "אני לא מפחדת ריס! אני לא מפחדת ממנו אני יודעת להגן על עצמי."
"הוא אויב שלנו, אלה. הוא יפגע בך."
זה היה חמוד שהוא דאג לי, אבל ידעתי לשמור ולהגן על עצמי.
ידעתי להתנתק מהעולם וידעתי לברוח, לא הפחיד אותי המפגש הזה.
לא היה לי אכפת אם אדמם בגלל זה, הדבר שהיא חשוב לי כרגע היה שהוא ימות. "אלה." הוא הזהיר. "אלה."
"מה?!"
"אני אוהב אותך. אני לא מוכן שתיפגעי." בהיתי בו, בעיניו החומות, הוא באמת דואג לי. אני מבינה למה הוא מפחד, אבל אני מסכימה לעשות את זה. אני לא מפחדת. למה הוא כל כך מתנגד? רגע, הוא אמר שהוא אוהב אותי?! "אל תגיד את זה."
"את מה?"
"שאתה אוהב אותי." ברחתי למגורי בנות, מיה בחנה אותי וסידרה כביסה במקום. היא הייתה שקטה ואני תהיתי למה הוא אמר את זה. הוא לא התכוון לזה, נכון? הוא לא באמת מאוהב בי.
הוא לא אמור לאהוב אותי אחרי כל מה שקרה, זה בטח סתם נפלט לו. "היי, מה יש לך?" מיה שאלה ובלעתי את רוקי. "ריס אמר לי שהוא אוהב אותי." עיניה ברקו והיא חייכה. "לא. זה לא משהו שאמורים להגיד! הוא אמור לשנוא אותי, לא לאהוב אותי. הוא.. הוא לא אמור להתכוון לזה, מיה!" התחלתי לבכות והיא נאנחה וליטפה את שיערי ששמתי את ראשי עליה. "למה לא, אלה?"
"כי אסור. זה אסור לו. אסור לו לאהוב אותי." בכיתי והיא ליטפה את ראשי. "למה?"
"כי אני מטומטמת! אני לא מסוגלת לאהוב בחזרה ואני אפגע בו אם הוא באמת יאהב אותי." לחשתי והיא ניגבה את הדמעות מעיניי. "את מפחדת שהוא יפגע אבל לא אוהבת אותו," היא גיחכה וריס נכנס לחדר. הוא בחן אותנו. ידיו היו בכיסיו וההתנשפויות שלו היו כבדות. הסתכלתי לעיניו והם היו אדומות. "איפה היית?"
"ננעלתי באחד התאים בשירותים." רצתי עליו וחיבקתי אותו. "אבל אתה בסדר נכון?" בחנתי אותו ומיה חייכה אלינו. "אני אצא, אעזור לליז ובל להכין ארוחת ערב." היא יצאה וריס הרים אותי עליו וטמן את ראשו בשקע צווארי. "אלה.. זה כל כך דפוק,"
"לא."
"אז אני דפוק."
"אתה לא ריס! אתה לא. תפסיק להגיד את זה. מה שעברת.. מה ציפית שלא תפחד מזה? אתה ננעלת במקום סגור וקטן, ההורים שלך- אמא-" הוא שפשף את שפתי התחתונה וגרם לי להשתתק. "תשתקי, אני מתחנן. אני לא מסוגל." ליטפתי את ראשו ונשכבתי במיטה שלי שהוא מעליי. ליטפתי ושיחקתי בשיערו. "סינדרלה.. אל תלכי איתו. הוא יפגע בך. אני וקולטון נמצא דרך אחרת לעשות את זה."
"זה מה שיגרום לך להרגיש טוב יותר?" הוא נישק אותי והנהן. "אז אני לא אעשה את זה. אבל יש לי צילומים בבוקר.. רוצה להבריז ולבוא איתי? מיה תאשר לך." הוא הנהן וחייכתי אליו. "יופי."

קולטון:
♥︎♥︎♥︎

התכוונתי להיכנס לחדר בנות, כי אלה וריס נעלמו לי לזמן מה, כששאלתי את מיה היא אמרה לי שהם כן.
רק שאז הרגשתי את דומיניק מאחוריי והסתובבתי. "היי," אמרתי והוא בחן אותי. "מה אתה עושה?" הוא שאל ובחן אותי.
"חיפשתי את ריס ואלה." אמרתי, ידיו היו שלובות על חזהו ופניו היו רציניות ובטוחות.
בחיים שלי לא ראיתי את דומיניק לא רציני וקשוח, הוא תמיד היה בטוח בעצמו ובמה שעשה. איידן, לעומתו, זיין בנות המון ואף פעם לא היה נראה רציני וקשוח, אבל הכרתי אותו טוב.. איידן היה אכזרי שרצה, במיוחד שזה היה קשור לאנשים שהוא אוהב.
"אני צריך את העזרה שלך." הנהנתי והתחלנו לרדת במדרגות.
"יש מישהו, גידאון הרננדז. הוא חייב לנו כסף. אני צריך שתלך לשם.."
"אתה באמת חושב שאני יכול לאיים עליו? הוא בטח גדול ממני בהרבה.. חוץ מזה, אני רק נער."
"כן, נער שהוא אחד מהמתאגרפים הצעירים עם הכי הרבה פוטנציאל. אם לא היית בצד שלנו, ולא הייתי יודע בן כמה אתה, הייתי חושב שאתה הרבה יותר מסתם נער. חוץ מזה, אני מכיר מספיק אנשים חשובים בשביל לדעת שהם רועדים ממך. אל תדאג." הנהנתי והמשכנו לרדת במדרגות.
מיה בחנה אותנו. "בלי שטויות, קולטון. דום, אתה תדאג לזה שהוא לא יסתבך. עוד פעם."
"כן מיה." אמרתי והמשכנו ללכת.

כשהגענו לביתו של דומיניק הוא התחיל להסביר לי עליו וכמה כסף הוא חייב לנו, הוא הוריד אותי בבית וחיכה לי בחוץ.
דפקתי על הדלת וילדה פתחה לי את הדלת.
היא הייתה נראית בת עשר בערך. "קים, איפה את?" קול של אישה נשמע ואז מבטי ננעץ בה. "מי אתה?" האישה שאלה ותפסה בילדה, הרחיקה אותה ממני. "אני מחפש את גידאון." קים, הילדה, בחנה אותי בפחד. "הוא לא בבית."
בחנתי את הבית מאחוריה.
שלוש צלחות שעולות מהן אדים, כך שלא ישבו ממזמן. "את בטוחה?" היא הנהנה ונעצתי בה מבט זועם. בחנתי את הילדה מנידה בראשה ומסמנת לי להיכנס פנימה. "אני יכול להיכנס?"
"לא. אני כאן רק עם הילדה שלי ואני-" נכנסתי פנימה בכל זאת. "תצא מכאן בבקשה, לפני שאתקשר למשטרה."
"בעלך חייב לי חמשת אלפים דולר. אני רוצה את מה שמגיע לי מיד. או שאני אקח את הילדה שלך ולא נראה לי שאת רוצה בזה.." הילדה בחנה אותי ואת האקדח שיש לי. הוצאתי אותו והיא בחנה אותי. למה היא כל כך שקטה? היא נראית מפוחדת והבית לא נראה מותאם לילדה בגיל שלה בכלל. "מה שמך אדוני? אתה רוצה לשבת רגע?"
"אני רוצה את הכסף שמגיע לי! עכשיו." נהמתי וקים התכווצה ודמעות נצצו בעיניה החונות והגדולות. "את רוצה הפתעה, מתוקה?" היא לא ענתה ונצמדה לאמא שלה רועדת.
טענתי את האקדח. "גידאון." אמרתי ובחנתי את הכספת. יריתי שלוש פעמים בכספת והילדה צווחה וצרחה בבהלה. גיחכתי והתקדמתי לכספת. בחנתי את כמות הדולרים ולקחתי משם חמשת אלפים חמש מאות דולר.
התכופפתי לילדה ונתתי לה מאה דולר. עיניה נצצו ופרעתי את שיערה. "היה נעים להכיר." אמרתי. יריתי "בטעות" בידה של האישה והיא צרחה בכאב. "מצטער." יצאתי מהבית שהרגשתי את מבטה של הילדה נעוץ בי ודום בחן אותי שסגרתי שם את הדלת.
הלכתי אליו ונתתי לו את חמשת אלפים וארבע מאות הדולרים. "הילדה שלהם.. היא לא מרגישה שם בנוח."
"לא אכפת לי מהילדה שלהם." הוא אמר והתחיל לנסוע. "ירית בו?"
"הוא התחבא, מצאתי את הכספת אז יריתי במנעול ולקחתי משם חמשת אלפים חמש מאות דולר. נתתי מאה לילדה ויריתי בידה של אשתו. אני חושב שהילדה עומדת לסבול בגלל זה." שפשפתי את לסתי. לא הכרתי את הילדה והנחתי שגם לא אראה אותה שוב, אבל עדיין ראשי היה עמוס במחשבות על מה יקרה לה.
אם יכאיבו לה וירביצו לה, או שאולי סתם דמיינתי.
קיוויתי שתדמיינתי, למען האמת. ממש.