אהבה לוהטת || דואט האהבות [2]

פרק 10

אלה; 14
ריס; 15
—————

אלה:

ריס הוריד את הבגדים שלו ונכנס למקלחת ביחד איתי. "את בסדר?" הוא שאל ובחן אותי. הוא ניגב דמעות מעיניי וחיבק אותי. זקפתו נלחצה על בטני ואנחה שקטה בקעה מפי, הרגשתי את איברי נרטב שהרמתי את מבטי אליו והנהנתי. הוא הרים אולי עליו, אני צמודה לקיר, רגליי עטופות סביב מותניו והוא מנשק אותי נשיקות רכות. "אני מצטער שהוא עשה את זה," הנהנתי פעם אחת.
"אתה לא זה שצריך להצטער, יום ההולדת שלך נהרסה בגללנו." שפתיי רעדו והוא חיבק אותי ונישק את מצחי.
עיניו החומות בחנו אותי בדאגה ובחום, מאז שאני וריס החלטנו שאנחנו זוג באמת, החיים של שנינו הפכו מצד אחד לקלים יותר ומצד שני לקשים פי מיליון ממה שהיו לפני.
הוא יודע את כל השריטות שלי.
הוא מכיר הכל.
את כל העבר שלי, ואני מכירה את העבר שלו. הוא מנסה להגן עליי מפני כולם ושונא את העובדה שאנשים מתחילים איתי. אבל מה אפשר לעשות כבר? יש לי מעריצים, בדיוק כמו שלו וקולטון יש. ויש גם אנשים ששונאים אותנו, את שלושתנו. הוא לא יכול לעשות עם זה כלום. "יום ההולדת שלי לא יכולה להיהרס, אם את איתי." הוא נישק את הלחי שלי וחייכתי אליו. "חוץ מזה, השעה רק שמונה. יש לנו עד חצות וקולטון עם דומיניק.." הוא ליטף את הישבן שלי ונישק את חזי. "האישה המתוקה ביותר שיש." הוא נשם את הריח שלי וגלגלתי עיניים.
ליטפתי את שיערו בידיי ונישקתי אותו. "תהיתי אם.. בחודש שהיה, שממש התרחקנו אחד מהשני-"
"לא שכבתי עם אף אחת, אל תדאגי." הוא ליטף את הלחי שלי וחייכתי אליו, אבל לא הרגשתי הקלה עם זה. אני ידעתי מה עשיתי, והצטערתי על זה. אבל.. אוף. חשבתי שגם הוא עשה את זה.
הוא בחן אותי והניד בראשו בחוסר אמון, עיניו נצצו והוא בהה בי. "לא.." הוא מלמל והטיח את ידו בקיר מאחוריו. "תגידי לי שהעיניים שלך משקרות לי,"
"עיניים לא משקרות, ריס." לחשתי בקול חנוק. "אני.. אני מצטערת. אתה לא דיברת איתי שבועיים וחצי ו.. והחלטנו שאנחנו לוקחים הפסקה-"
"חשבתי שאנחנו לקחנו הפסקה כי אנחנו פחדנו לאבד את זה," הוא סימן עלינו. "ריס-"
"אנחנו החלטנו לקחת הפסקה כי ידענו שהיינו צריכים את זה, קצת להתאפס על עצמנו! רק בשביל שאחרי זה.. פאק!" הוא יצא מהמקלחת ויצאתי אחריו. "ריס, ריס בבקשה." תפסתי בידו. "עם מי זה היה?!" הוא שאל בזעם. התכווצתי והוא חשק את שיניו. עיניו בערו מזעם, הזכירו לי את עיניה של אמי שהיא הייתה כועסת עליי שהייתי קטנה.
המבט הזה שאף פעם לא אשכח.
שפתיי רעדו והוא התכופף, הוא רכן ותפס באצבעותיו את הסנטר שלי. "מי זה היה אלה?!"
"אתה מפחיד אותי.." אמרתי עם דמעות בעיניי. "אלה, תעני לי."
"אתה תכעס עליי אם אספר לך," הוא הידק את לסתו. "זה קולטון?"
"לא.. אבל- ריס, אני כל כך מצטערת."
"על מה? על זה שאת ילדה קטנה וטיפשה שעושה שטויות?! זו הייתה הפסקה! לא פרידה. את לא-"
"ריס תפסיק!" צרחתי ודחפתי אותו ממני. ניגבתי את הדמעות מעיניי והתלבשתי. נעמדתי מולו ונעצתי מבט בעיניו. הוא בחן אותי. "בפעם הבאה שתעז לצעוק עליי כמו שצעקת עליי עכשיו, ריס, אני ארצח אותך. אני אשרוף אותך למוות! אתה לא יכ-"
"הכל בסדר?" מיה שאלה מבעד לדלת. "שמעתי צעקות. אני יכולה להיכנס."
"לכי מכאן, מיה. אני אדבר איתך עוד מעט.." לחשתי וריס בהה בי. "בסדר." חיכינו כמה שניות ואז ריס תפס אותי וריתק אותי לקיר, צמוד אליי כל כך. היה לי קשה לנשום מהקרבה בינינו. "ריס-"
"את לא מאיימת עליי, אלה." הוא נהם ונעצתי בו מבט. "ריס, תתרחק ממני."
"מי זה היה?! עם מי עשית את זה אלה!" התכוונתי להתרחק אבל הוא לא נתן לי. "עם ג'וני." קולי היה שקט והוא הטיח את ידו בקיר מאחורי. "אני שונאת אותך." אמרתי והוא ליטף את שפתיי בשלו. "מה שקולטון אמר עלייך.. שאת זונה קטנה שפותחת רגליים לכל אחד, שאמא שלך הייתה שותה אלכוהול רק בשביל להשיג ממך שקט, רק בשביל לקבל בחזרה את טיפת האושר שהייתה לך לפני שהגעתי לעולם. הוא צדק. הוא-" העפתי את היד שלי וסטרתי לו. "לך תזדיין ריס!" צעקתי. זעם בער בגופי. "אני שונאת אותך."
יצאתי מהשירותים והלכתי לחדרי בנות. העברתי את שיערי אל מאחוריי אוזני ולקחתי תיק מהשידה שליד המיטה. הוצאתי מהארון שתי חולצות ושני מכנסיים. לקחתי קצת כסף וירדתי למטה. ריס בחן אותי מהסלון בבלבול. יצאתי מבית היתומים והתחלתי ללכת, אך הוא בא אחרי ותפס בידי. "לאן?"
"אני לא רוצה לישון כאן." הוא זקר גבה ולקח ממני את התיק. "לאן תלכי אלה? לספסל ברחוב?"
"כל מקום שהוא רחוק ממך יותר טוב מבית היתומים המסריח הזה-"
"אלה את מגזימה." לקחתי ממנו את התיק בחזרה והמשכתי ללכת.
הוא נכנס לרכב שלו והתחיל לנסוע בקצב איתי. "תיכנסי, אלה."
"למה?" שאלתי ובחנתי אותו. "בשביל שתוכל לצעוק עליי כל הנסיעה?"
"אני רק רוצה לקחת אותך לאיפשהו טוב? אנחנו לא נדבר במהלך הנסיעה אם לא תרצי." הסתובבתי להסתכל עליו והנהנתי. נכנסתי לרכב שלו. כפי שהוא אמר, לא דיברנו במהלך הנסיעה ולבסוף הגענו לבית מלון. בחנתי אותו והנדתי בראשי. "אין לי מספיק כסף." אמרתי והוא גלגל עיניים והוציא את התיק שלי. נשארתי לשבת ברכב. "קדימה, חשבתי שאת רוצה לברוח. יום שישי היום, מחר וביום ראשון יש חופש. יש לך זמן להיות כאן לבד." הוא הרים אותי וצווחתי. "אתה אידיוט!" הוא נכנס לתוך המלון והלך למעלית. נכנסנו פנימה והוא הוריד אותי לרצפה. "אתה לא צריך להזמין חדר?"
"לא." הוא אמר ויצאנו באמת הקומות. נכנסנו לחדר והוא סגר את הדלת בזמן שנשכבתי על המיטה. הוא בהה בי והסתכלתי עליו. "מה?"
"את רוצה שאלך?"
"כן." אמרתי. עיניי היו נעוצות בשלו שהוא נאנח ויצא מהחדר. נשכתי את שפתיי וקמתי מהמיטה. פתחתי את הדלת בחדר והוא הסתובב אליי. "כן אלה?" קולו היה שקט. עיניו נצצו. הוא לא רצה ללכת, והאמת הייתה שלא רציתי שהוא ילך. "אני מפחדת לישון כאן לבד. ואני מצטערת על מה שעשיתי." הוא התקרב אליי באיטיות והרים אותי, חיבק אותי ונשק את ראשי.
הוא לא דיבר, ויכולתי להרגיש שהוא עדיין כועס עליי.
נצמדתי והרגשתי את חום גופו. שנאתי את זה, אבל זה גם היה כל כך טוב.
כעסתי עליו, על התגובה שלו. אך גם לא הצלחתי להתרחק ממנו, הלב שלי לא נתן לי. אהבתי אותו יותר מדי.
הוא השכיב אותי במיטה ועזר לי להתלבש בפיג'מה. שפתיי רעדו והוא נאנח. הוא הוריד את החולצה והמכנס, נשאר רק בבוקסר ונכנס איתי למיטה. נשכבתי צמוד אליו והוא בחן אותי. "אלה, אני.. תתרחקי קצת." התרחקתי ובחנתי אותו.
"אני שונא את העובדה ששכבת עם ג'וני. כי זה אפילו לא סתם לשכב עם מישהו, הוא האויב שלי, אל.." נשכתי את שפתיי והשפלתי את מבטי. "סליחה." הוא שלח את ידו וליטף את הלחי שלי. אמרתי לריס שאני אוהבת אותו כמה פעמים, הוא ידע שאני אוהבת אותו. אך הוא אף פעם לא אמר לי בחזרה, אולי.. אולי אנחנו לא אמורים להיות ביחד? אולי כל האהבה שלנו זו טעות?
אולי אנחנו לא אמורים להיות ביחד? מה אם אני בכלל אמורה להיות עם קולטון, או שהייתי אמורה להיות עם אנטוניו – שהם כמובן רצחו אותו.
או שאני בכלל צריכה להיות עם ג'וני או מישהו שעוד לא הכרתי?
אנחנו יותר מדי צעירים בשביל כל הקשר הזה. הדברים האלה אף פעם לא מחזיקים הרבה זמן שהם מתחילים בגיל הזה.
"היי, תסתכלי עליי." הוא לחש ובחנתי את עיניו. הניצוץ שהיה בעיניו גרם לי להסמיק, הניצוץ הזה גרם לי לחשוב של הכל אבוד, שעוד יש סיכוי שנהיה ביחד. שהוא לא יכעס עליי יותר. שהוא יסלח לי, אבל כשפתיו ליטפו ונישקו בעדינות את שפתיי, ידעתי שזו נשיקת פרידה. "אני לא יכול להיות איתך, אלה. אני לא סומך עלייך מספיק עכשיו, סינדרלה. אבל את עדיין שלי, ואני עדיין אחכה לך.. אני רק צריך ש-" הצמדתי את מצחי למצחו והוא נאנח. "קרוב יותר." הוא לחש והתקרבתי עוד, זקפתו נלחצה על בטני וגנחתי לשפתיו בשקט. הוא ליטף את שיערי. "אלוהים, את ילדה טובה, אלה."
"אתה חושב איש זקן?" הוא הצמיד את שפתינו וטרף את שפתיי.
טוב שהוא החלטי?
גיחכתי והוא ניתק את שפתינו. "מה?"
"תמשיך לנשק אותי, זקן." הוא המשיך והוריד את ידו לישבן שלי ליטף אותו וירד לנשק את צווארי.
הוא נישק את עצמות הבריח שלי והוא הוריד את חולצת את הפיג'מה שלי. "פעם אחת לפני שאנחנו נפרדים?" קולו היה שקט ונמוך וליבי נשבר.
לא רציתי להיפרד, אבל אולי זה היה המעשה הנכון, הדבר היחיד שניתן לעשות. הוא הוריד את הבוקסר שלו ובחנתי את הזקפה שלו, כל כך פאקינג ענקית. הנדתי בראשי. "אם נעשה את זה.. אם נעשה את זה לא באמת נוכל להיפרד, ריס." הוא בהה בי ונאנח. "הבנתי." הוא אמר והתלבש בבוקסר שלו בחזרה.
הוא לבש את כל הבגדים שלו בחזרה ואני שמתי את החולצה.
הוא יצא מהחדר בלי להגיד כלום והרגשתי דמעות מעקצצות בעיניי.
אני פאקינג שונא את התחושה המחורבנת הזאת.
בהיתי בדלת והתחלתי לבכות. לא משנה כמה חזקה אנסה להיראות, הרגע הזה שבר אותי. הוא יכל להגיד משהו לפני שעזב. יכל לנשק אותי פעם אחת לפני שהלך, יצא מהחדר הזה.. לפני שנפרד ממני לחלוטין.
ידעתי שהייתי לא בסדר. אני הייתי זאת ששכבתי עם ג'וני, אבל זה מרגיש נורא, ומה שהוא עשה עכשיו רק גרם לי להרגיש רע יותר.