תום גדלה בבית צהוב ומעריצה את מכבי תל אביב מלידה
אחרי שסיימה את התיכון היא וחברה הכי טוב, דור טסים לספרד לחודשיים כטיול לפני צבא
שם הם יפגשו את כוכב ברצלונה- פבלו גאבי
העניינים מסתבכים בינהם די מהר - לטוב ולרע
רוצים לדעת מה קרה? תישארו לקרוא😙
~~~
*...
אני עומדת מול הארון בגדים ומתלבטת שעה מה ללבוש. אני לא רוצה להיות יותר מדי לבושה ומצד שני אני לא רוצה להיות לא לבושה מספיק.... אוף זה הסיטואציה הכי מתסכלת שהייתי בה בחיים. מה לובשים לפגישה עם ההורים? שכבר ראו אותך במצב הכי גרוע שאפשר לראות בן אדם....
אני מתלבטת שעות ובסוף בוחרת בלוק הכי פשוט ומשעמם שיכולתי למצוא, אבל מה לעשות, אני בסופו של דבר פשוט בחורה ואין דבר יותר נוח וקלאסי מגינס וטי שירט.
אני מתאפרת ומסדרת את השיער, מחליקה אותו בעדינות כמו שאני אוהבת, ועושה סלפי מול המראה כמו שאני עושה לפני כל יציאה
Oops! This image does not follow our content guidelines. To continue publishing, please remove it or upload a different image.
אני מגיעה לסלון ומכינה לי קפה קר כשאני רואה את דור בדיוק בא לצאת עם הגלשן.
״לא הבנתי למה הפסקת להגיד לי שאתה הולך לגלוש״ אני אומרת לו לפני שהוא מספיק לצאת
״בעיה שלך שאת עסוקה כל הזמן לבן אדם יש צרכים״ דור צוחק עליי
״יאללה גם כן אתה מאחלת לך סשן גרוע!״ אני צועקת לו מעבר לדלת שנתרקת מאחוריו.
ועכשיו נשארתי עם המחשבות לבד בדירה.
אני לא מסוגלת לקלוט שכל זה קרה לנו, שאנחנו פה בברצלונה, כמו שדמיינו מגיל אפס, והגשמנו כל חלום בדרך. אני מרגישה כאילו אני בתוך חלום שלא נגמר, והחיים בארץ נשמעים לי כל כך רחוקים ולא קשורים לעכשיו.
הרי יש לי פה חיים לא? יש לי את גאבי ויש לי את העבודה בקאמפ נואו... זה כבר לא סתם חופשה בחול, בניתי פה משהו שיהיה לי קשה לעזוב. לא תכננתי שכל זה יקרה. איך אני אעזוב את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים?
אני יושבת בספה עוד קצת ובמקום להתעסק במחשבות אני גוללת בטלפון ורואה פוסטים של חברים, אני מתגעגעת אליהם, לא חשבתי עליהם כמעט כל השהות שלי פה, אבל פתאום הגעגוע מכה בך. כשאתה הכי לא מצפה לו.
אולי כל המחשבות האלה באות לי כי אני מפחדת לפגוש את ההורים של גאבי. כי אני מפחדת שאנחנו נהיה קרובים מדי וכשיגיע רגע האמת לא נדע מה לעשות. עוד לא סיפרתי לו שאני עוזבת עוד פחות מחודש. זאת אומרת, דיברנו על זה ממש בהתחלה, אבל אני לא בטוחה שהוא זוכר, האמת גם אני הספקתי לשכוח. הכל קורה כל כך מהר ואנחנו לא מצליחים לעצור את זה. אולי כדאי שאעצור את הכל עכשיו?
