Hynmar | היינמאר

פרק 4

מצמצתי כמה פעמים כדי לוודא שאני לא בחלום או דמיון שנכנס לי לראש. להתחתן עם גבר שלא בחרתי ואני לא מכירה? מה לעזאזל עובר לאחי בראש?!
״אתה מבין מה אתה אומר נכון? להתחתן עם גבר שאני לא מכירה. לא אוהבת. לא בוחרת.״ הבטתי בהלם והוא המשיך להביט בי בשקט ״אתה יודע מה קורה בליל הכלולות ביום החתונה נכון? אתה מבין מה אני אצטרך לעשות?״ לא יכול להיות שהוא עד כדי כך טיפש שהוא חושב שאני אשקול אפילו דבר כזה. אני אמות קודם.
״נייבי..״ הוא קם והניח שוב את ידיו על זרועותי, הפעם התעלם מההתכווצות שהביאה גופי. ״נמצא דרך לעבור את ליל הכלולות. את חייבת להבין שאני לא אוכל לשמור עלייך כאן, לא כל הזמן. הם ימשיכו להתעלל בך. לא אכפת להם אפילו ממה שקרה. אני שבוע עומד ליד הדלת כמו שומר כדי שלא יכנסו וירימו אותך מכאן בכוח! לא אכפת להם שלא החלמת, לא אכפת להם!״ הוא התפרץ וניער אותי, שלח גלים של בהלה ופחד לכל גופי. יבבתי ועצמתי את עיניי. הוא שחרר ממני מיד, נאנח והתיישב שוב על המיטה. הוא משך את שיערו בחוזקה כשמלמל בכאב ״הבטחתי לאמא שאשמור עלייך. הבטחתי. ונכשלתי.״ דמעות ירדו מעיניי וידי עלתה לחזי בכאב, ״אתה לא היית כאן״ ניסיתי להסיר ממנו את האשמה שאכלה אותו ״בדיוק בגלל זה נייבי..״ הוא הביט בי במבט שמבטיח שאני לא אצליח לשנות את דעתו ״בדיוק בגלל זה. לא אוכל להשאר פה איתך לנצח בחדר, אני צריך להרחיק אותך מהקוטג׳ העלוב הזה.״ נענעתי את ראשי. לא. אני לא מסוגלת, אני לא אוכל! לדמיין את עצמי עם גבר.. לא. ״נמצא דרך אחרת, אני-״ ״- אין דרך אחרת! אין לנו גרוש. אין לי אפילו מספיק כסף כדי להשכיר לך סוס או להביא מישהו שיקח אותך רחוק מכאן. וגם אם אצליח להוציא אותך מהעיירה, איפה תגורי? מה תעשי? חורף, את תמותי מקור! אין דרך אחרת נייב.״ רעדתי ונלחמתי לאוויר, נפלתי על הרצפה בכאב ואחזתי בחזי. ניסיתי לחשוב, למצוא פתרון. ״אני מצטער נייבי.. אני מצטער.״ בכיתי. בכיתי בקול, בפעם הראשונה מול אחי. מעולם לא העזתי לפרוץ בבכי מולם, ברחו לי דמעות מדי פעם אבל לא בכיתי כך. לין הניח את ידו על כתפי כי ידע מה יקרה אם יעז לחבק אותי.. ״הלוואי שזה היה קורה לי.״ הוא אמר בעיניים כנות ורדופות. ליבי נשרף אל אחי האהוב.

לאחר כמה דקות שנרגעתי לין הרים אותי על רגליי חזרה. ״האחים.. כבר יודעים. הם הבטיחו שלא יפגעו בך עד שתתחתני עם מרס.״ יש לו שם של פאקינג כוכב. ״לינקס.. אני לא יכולה..״ המבט בעיניו הראה לי שאין דרך אחרת. שאין לי דרך לשנות את דעתו. ״בואי.. את צריכה לשטוף את עצמך״ הוא אמר באי נוחות והצביע אל עבר הדלת. זה לא יכול לקרות לי.

***

אחרי שהתקלחתי, צחצחתי את שיניי, והורדתי כל שארית דם שנשארה בגופי נשכבתי שוב במיטה של לין. הוא אמר לי שמרס אמור להגיע לבקש את ידי מאוחר יותר היום וכדאי שאשן, מעצם העובדה שלא ישנתי כל הלילה כי עזרתי לגבר מסתורי.
לא הצלחתי לעצום עין. לא הצלחתי להפסיק לחשוב. איך אני אמורה להתחתן עם גבר כשאני אפילו לא מסוגלת להביט באחי ששמר עליי כל חיי? רעידות גופי לא הפסיקו והבכי גם כן. לא ראיתי זכר מאחיי האחרים כשלין ליווה אותי למקלחת והחזיר אותי, הם באמת לא יציקו לי עד שאתחתן? וכשמרס יבוא לבקש את ידי, הוא יבקש אותה מאחי הבכור? אחרי שאנס אותי? נשמתי עמוק ברעד. אחזתי שוב בעיניי והרגשתי שהתקף לא ברור עומד לבוא. אני לא רוצה להיות כאן, אני לא רוצה לחיות, אין פתרון. בכיתי ולחצתי על עיניי בחוזקה.
דפיקה נשמעה בדלת שגרמה לי להתסובב במהירות ולהפנות את גבי אל הדלת. כיסיתי את עצמי עד אמצע ראשי כשלין נכנס בשקט. ״מרס אמור להיות כאן עוד חצי שעה.. הבאתי לך שמלה.״ גופי הפסיק לרעוד באחת ונשמתי נעצרה. הפכתי לחפץ דומם.
״אני אחכה לך בחוץ.״ לינקס אמר בשקט ויצא מהחדר בטריקה קלה שהקפיצה את ליבי. נשמתי עמוק ולא הייתי מסוגלת להוריד את השמיכה ממני, עצמתי את עיניי בחוזקה.
כמה דקות עברו וידעתי שהייתי חייבת לקום להתארגן, זזתי מעט וניסיתי להציץ אל השמלה שהייתה מונחת על מיטתי. היא הייתה ארוכה, לבנה וחלקה, בעלת שרוולים ארוכים ואלגנטיים. היא נראתה טהורה.
ההפך הגמור ממני.
ראיתי את המוות בשמלה הזאת, ראיתי את הסוף שלי.
דפיקה קלה נשמעה מהדלת, ידעתי שזה לין מסמן לי שאני צריכה להזדרז. הוא באמת עמד שם וחיכה? איך ידע שעדיין לא קמתי?
ברגליים רועדות ובלית ברירה, קמתי. נשמתי נשימות קצרות כשפשטתי מעליי את השמלה הורודה שלבשתי והתחלתי ללבוש את השמלה האלגנטית והלבנה. רעדתי כשניסיתי לרכסן את הרוכסן שמאחוריי הגב שלי. דמעות יצאו מעניי ואצבעותיי רעדו ללא הפסקה. בכיתי בשקט כששוב נשמעה דפיקה מזרזת והפעם לין נכנס אל החדר. כשהוא הבחין במצב שלי הוא נגש לעמוד מאחוריי והביט בי דרך המראה הארוכה שמולי. ״אני יכול?״ הוא שאל בעדינות, כאילו אשבר. הנהנתי בדמעות וידיי נפלו לצידי גופי. הוא ריכסן את שמלתי ונאלצתי לכבוש את הקולות שאיימו לצאת מפי כשהרגשתי את אצבעותיו נוגעות בי.
ניגבתי את דמעותיי למרות הרעד בשפתיי וסידרתי את שיערי הגלי והארוך על כתפיי בזהירות. לין הביט בי דרך המראה בעיניים מלאות דמעות. ״אפילו ככה, את הבחורה הכי יפה שיצא לי לראות בחיי.״ הנחתי את ידי על פי ברעד וניסיתי לעצור שוב את הדמעות מלצאת. אסור למרס לראות אותי ככה נכון?
התכופפתי ונעלתי את המגפיים האפורים והדלויים שלי תחת השמלה האלגנטית, גם ככה לא יראו אותם.
״כרגע, אני הדבר הכי מכוער שראיתי מימיי.״ אמרתי.