Hynmar | היינמאר

פרק 1

(אזהרת הכותבת- החלק הבא מכיל תכניים אלימים, מי שלא מסוגלת לקרוא שתדלג לכוכביות ***.)

דיון הביט בי והתחיל לפתוח את כפתורי מכנסיו. עיניי נפערו וידיי התחילו לרעוד. מה.. מה.. מה הוא עושה? מה הוא עושה?! ״אני אלמד אותך״ הוא אמר שוב והנהן לעצמו. הוא אחז ברגליי והשכיב אותי על הרצפה הקרה. צרחתי צרחה חזקה, כמו שמעולם לא צרחתי בעבר. ״לא! תעזוב אותי!״ צרחתי וצרחתי, זזתי כל כך מהר בין ידיו הגועליות. אף אחד, אף אח אחד לא הופיע. ״לין! תעזור לי!״ צרחתי כשדיון העלה את השמלה שלי מעלה ומעלה.. דיון צחק צחוק שמתאים לשל השטן. ״לינקס לא פה כדי לעזור לך הפעם, אחות קטנה.״ לא. לא! זה סיוט, אני חייבת להתעורר. דיון תמיד התעלל בי, אבל זה? זה?! הוא התכוון.. לאנ.. הוא אחי! הוא העלה את ידו לצוואי וחנק אותי קלות. ״את דומה כל כך לאמא שלנו. למרות שקיבלת את העיניים של אבא. ואת כל כך יפה נייבי. כל כך מטומטמת. כל כך אישה! עם הגוף הדפוק שלך! עם הלשון הזאת שלא מפסיקה להתגרות בי!״ בכיתי בקול והתחננתי למישהו, אם יש שם מישהו למעלה, שבבקשה יציל אותי. פיו של דיון ירד לסנטרי וליקק אותי, את הדם שלי.
הדג שאכלתי ללא ספק החליט שהוא רוצה לצאת והקאתי, הקאתי את כל הדג שהוא כל כך שנא שאכלתי. ״את גועלית.״ הוא אמר בקול מצמרר. ״תעזוב אותי.. בבקשה. אני אעשה כל מה שתרצה.״ הוא הטה את פניו היפות והביט בי בעיניים רעות. הן פשוט היו רעות. ״בבקשה..״ התייפחתי. דיון צקצק בלשונו כשאמר ״היית צריכה לחשוב על זה לפני.״
לפני שהספקתי לענות, הוא אחז בידיי מעל ראשי ביד אחת וביד השניה המשיך להרים את שמלתי. צרחתי וצרחתי, אף אחד לא הגיע. הוא זז קדימה ו.. חרב עליי עולמי. כבר לא ראיתי כלום.

***

צעקות נשמעו בסלון, לא הצלחתי להתרכז בהן או להבין מי או מה הם צועקים שם. פי היה יבש, גרוני שרף. ידיי חבקו את בטני הכואבת. רגליי היו צמודות לחזי והשמלה עדיין חשפה אותי. ראיתי את הדם מתחתיי.. דם בתוליי. הוא לקח את זה ממני. בכוח. בכאב.
שמרתי על עצמי 18 שנים. התרחקתי מכל גבר מפחד, אפילו מהנשים. מעולם לא יצאתי בחושך, מעולם לא הסתכנתי. תמיד העירו לי על היופי שלי, למרות שלא הייתי יוצאת דופן. לא הייתי מיוחדת. בחורה צנומה, גבוהה בעלת רגליים ארוכות עם שיער גלי בצבע כרמל, ועיניים ירוקות וגדולות. אבל אז.. למרות כל הסיכונים שלקחתי, לבסוף.. זה הגיע מהבית שלי. מבשר מבשרי, דם מדמי. אח שלי. לקח ממני את הכל. רגליי רעדו, כל גופי רעד. ״נייבי״ קולו הסדוק והצרוד של לינקס נשמע. הוא נכנס והרגשתי את נוכחותו מעליי. לא העזתי לפקוח את עיניי. הוא משך את השמלה שלי מטה, כיסה אותי. ״נייבי״ הוא אמר שוב בקול כל כל קטן. ידעתי שהוא רצה להגיד שהוא מצטער, ידעתי שרצה לשאול מה איתי ואם אני בסדר. אבל הוא לא עשה זאת. במקום זאת, הוא הרים את גופי הרועד בידיו, וצעד מחוץ לחדר האמבטיה. התכווצתי במגעו, לא הצלחתי להכיל אף מגע כרגע. הוא התקדם במסדרון אל אחד החדרים. אל החדר שלו. אף אח לא אמר כלום, גם לא השטן דיון. הם פחדו מלינקס, הוא היה הצעיר מבינהם אבל גם הכי חסון והכי חזק.
לינקס סגר את הדלת מאחוריו והניח אותי על המיטה החמה שלו. כבר שנים שלא שכבתי על מיטה. שנים. הצמדתי את רגליי הרועדות אל גופי, פקחתי את עיניי והבטתי בו באימה. פחדתי מהמגע שלו, פחדתי מהנוכחות שלו. כי אם אח אחד יכל לאנוס אותי, למה שהוא לא יעשה זאת? על מי עוד נותר לי לסמוך? עיניו הירוקות שזהות לשלי הביטו בי במבט מיוסר. ״אני לעולם לא אעשה דבר כזה נייבי.״ הוא אמר בעצב כאילו קרא את מחשבותיי והעביר את ידו בחוזקה בשיערו הבלונדיני. אני ולינקס גדלנו יחד, רק שנה הפרידה ביננו, ובגלל זה הוא האח היחיד שאכשהו היה מחובר אליי.
רעדתי. לא מקור. לא הצלחתי להרגע. הוא הרים את השמיכה העבה וכיסה אותי עד הסנטר. הוא קירב את ידיו לפי ועצמתי את עיניי באימה, שוב מפחדת שיכה אותי למרות שהוא היה היחיד שמעולם לא הרים עליי יד. ״אני רק רוצה לראות את השפה שלך.״ דחפתי את פניי לתוך הכרית הרכה ויבבתי. לין נאנח בייסור. ״אני מצטער..״ הוא אמר וידעתי שהוא מתכוון לזה. אך איך לעזאזל שהסליחה שלו עוזרת לי? למצב שלי? ״אני.. אני אוציא אותך מזה״ הוא הבטיח. יוציא אותי ממה בדיוק? אחי הבכור הרס לי את החיים!! להוציא אותי ממה?
לא הצלחתי לדבר. רציתי לצרוח את כאבי, אך לא הצלחתי.