Until My Heart Stops - עד שליבי יעצר

פרק 13

חזרנו אל הקיבוץ והתקדמנו למרכזו, נשענים על קירות של בתים כדי להרחיב את טווח הראייה, מחפים זה על זה כשעוברים ממקום למקום.
אנחנו סורקים את השטח בחיפוש אחר מחבלים כשאנחנו רואים חייל צועד לבדו, כלל מספר אחד של לוחמים, לא מסתובבים לבד בשטח לחימה, תמיד עם עוד חייל לפחות שיעזור.
״תראה אותו״ הצבעתי על החייל כדי שאדיר יסתכל גם, הוא היה נראה צעיר, אחיזתו בנשק לא נראתה כאילו הוא מורגל בו, והוא בחן את השטח בפאניקה. בקיצור, לא נראה כמו לוחם.
חשבתי לרגע שהוא מחבל, אבל אז הבנתי שאין מצב, למחבלים אין פחד בעיניים, הם רוצחים מתועבים ובטח שאין להם בעיה להחזיק נשק.
כנראה זה חייל שהצליחו לברוח מאחד הבסיסים השכנים, התקדמנו מאחוריו בשקט ואדיר הניח יד על כתפו.
״אני נכנע, אני נכנע״ הוא הרים את ידיו כלפי מעלה.
״נו מה נסגר עם כולם היום?! אני נראת לך כמו מחבל? יש לי תור לגבות מחרתיים רק״ גלגלתי את עיני שאדיר החניק חיוך.
״אנחנו חיילי מילואים״ אמר אדיר ברוגע, ״מאיזה בסיס אתה?״
״כיסופים״

באותו רגע לא עניין אותי כלום, תפסתי בחולצתו של החייל (אני בהחלט חייבת להפסיק במנהג הזה) וקירבתי אותו אליי.
״אתה יודע מה עם רווית?״ הרגשתי שמישהו סגר את קנה הנשימה שלי, אין לי אוויר, אני לט מצליחה לנשום.
״אדרי״ אדיר אחז בכתפיי ושיחרר את אחיזתי בחייל ההמום, הוא הושיב אותי על הרצפה, ״תנשמי ביחד איתי, לנשום עמוק... ולנשוף לאט לאט, לנשום עמוק עמוק.. אחד שתיים שלוש ולנשוף״ נשמתי כמו שהדריך אותי והמטען שנפל עלי התחיל לרדת, נרגעתי לאט לאט.
״מצטער״ החייל אמר, מצחו מלא זיעה ולא נראה לי שזה מהשמש ופרצופו חיוור כסיד.
״את בסדר?״ אדיר ליטף את גבי בעדינות והרגשתי איך גופי מתרפה למגעו לאט לאט, מתמסר.
״אתה מכיר את רווית? אתה יודע מה איתה?״
״אני..״ הוא גמגם, ״אני פגשתי את הבן זוג שלה, מתן, אממ..״ נראה שיש לו דברים שהוא לא רוצה להגיד אבל צריך.
״כשהייתי איתו הוא עוד היה חי״ הוא אמר בחשש, עדיין שומר על מרחק של מטר בינינו שלא אחליט להתנפל עליו.
״ורווית?״ אבל לא באמת הייתי צריכה תשובה, ידעתי, הרגשתי.
הוא הניד בראשו לשלילה, מאשר את חשדותיי שהיא נרצחה.
״מה זאת אומרת כשהיית איתו? לא יצאתם ביחד?״ אדיר התפרץ.
״הוא הכריח אותי ללכת, הוא אמר שבניגוד אליו לי יש מה להפסיד כי אתם יודעים הוא איבד את..״
״אנחנו יודעים״ קטעתי אותן קצת בגסות, אבל עוד התקשיתי לשמוע את המילים האלו על אחת החברות הכי טובות שלי.
״ופשוט הלכת?״ אדיר לא התכוון לוותר לו.
״הוא גירש אותי!״ הוא התגונן, ״הוא אמר שאין לו מה לחיות בלעדיה, שההורים שלו יבינו ושהוא חייב לנקום ולעצור את המחבלים גם במחיר חייו״.
זה עצוב אבל מתאים למתן, לא יודעת מה הייתי עושה אם הייתי במקומו.
״תבינו, באנו להציל אותה, היא הצילה את כל המוצב והקריבה את עצמה, הרגשתי שאני חייב לחזור איתו אליה. אבל אז ראינו אותה על הרצפה ומתן...״ הוא נחנק, לא מסוגל להמשיך לדבר.
״הכל בסדר״ הפעם כני זאת שהרגעתי אותו, אין מה להמשיך לדון בזה.
״הכל בסדר, אתה לא אשם״ מתן אדם בוגר, אני מצליחה להבין למה התנהג ככה, לא יודעת אם אני לא הייתי מתנהגת אחרת, הרי אני פה עכשיו, מחפשת לנקום בגלל שפגעו בחברה שלי.
״אדיר תשחרר ממנו״ הכנסתי לו מרפק כשהמשיך לשתוק.