רואה לך בעיניים

פרק 17

"מזל טוב גבר" חייך קלוד ולחץ את ידו, טופח על גבו

"תודה" מלמל ליאם ופנה להביט בי, לא יודע כל כך מה לעשות עם עצמו.

"מזל טוב" מלמלתי בחצי חיוך וחיבקתי אותו קלות, בהתחלה הוא קפא אבל לאחר מכן החזיר לי חיבוק ארוך.

"אני הולך לשירותים" מלמל טוני

"אני הולך לשתות משהו" מלמל קלוד ושניהם ברחו מהר והשאירו אותי ואת ליאם לבד.

"ואני הולכת לחפש איפה לקבור את עצמי" מלמלתי וליאם צחקק בשקט

"ליאם" התחלתי לומר ואז אחת הבנות שהיו איתו מקודם צצה לידו ותפסה בזרועו "התגעגעת חמוד?" היא גרגרה עם חיוך מפתה

"אני צריך ללכת" מלמל אלי ליאם ותפס בזרועה של הבלונדינית, גורר אותה רחוק ממני "נדבר אחר כך" אמר לפני שנעלם בין האנשים

"הוא כועס עלי" אמרתי לקלוד שהופיע לידי ונתן לי כוס שמפניה ביד

"הוא פגוע" אמר קלוד

"ממה יש לו להיות פגוע בדיוק?" לגמתי מהשמפניה

"את זה תצטרכי לשאול אותו בעצמך" הוא אמר

"גם אם הוא פגוע ממני זה לא אומר שהוא צריך להתנהג כמו אידיוט" מלמלתי

"אולי" קלוד משך בכתפיו "עכשיו אם תסלחי לי סיס אני הולך להשיג לי קינוח לערב"

"כבר קינוח?" סובבתי את מבטי אליו והוא חייך בזימה "הבנתי, תהנה אח" חייכתי לעברו והוא הסתובב והלך לחפש לו את ההנאה שלו.

***

עברו שעתיים מאז שהגעתי הנה ואני כבר משועממת. אנשים לא הפסיקו לבוא ולדבר איתי אבל פשוט לא הצלחתי להתרכז במה שהיה להם להגיד ורק חייכתי בנימוס והנהנתי מידי פעם.

"תסלחו לי" אמרתי ויצאתי אל החצר הגדולה של הבית, הולכת לאיזה פינה חשוכה ושקטה שאוכל להיות בה קצת לבד. נשענתי קדימה על מעקה שהיה שם ולקחתי נשימה עמוקה, מתבוננת בשקט בכוכבים. הלילה הזה כל כך יפה, כל כך רגוע. לפתע צלצול הפלאפון שלי נשמע וקטע את שלוותי.

"כן" עניתי מבלי להסתכל על הצג

"היי קים" קול צייצני ומהוסס נשמע בצדו השני של הקו

"אבי?" עזבתי את המעקה והתיישרתי במקומי

"פחדתי שלא תעני לי" קולה נשמע מלא הקלה

"למה שלא אענה לך?" שאלתי

"לא יודעת" היא נאנחה "מה שלומך?"

"בסדר" אמרתי בחשד "אבי קרה משהו?"

"לא, לא" היא מיהרה להגיד "זה פשוט שחשבתי שאולי את יודעת.."

"אולי מה?" זירזתי אותה