נשמה תאומה

פרק 27

מתיאו

אתמול השארתי את אנסטסיה עם אחותה כדי שידברו וישלימו פערים ובזמן הזה הייתי במשרד שלי וטיפלתי בנושא של העברת הדברים שלהן לכאן.
עכשיו הייתה השעה שבע בבוקר, אנסטסיה ישנה כשהיא מכורבלת בתוכי ואני פשוט צפיתי בה בחצי שעה האחרונה. היא נראתה שונה היום. רגועה. כאילו נחתה עלייה שלווה.
ידעתי שכשהיא תגלה שאחותה בסדר והיא תפגוש אותה היא תהייה רגועה וממוקדת יותר, אחרי שהיא חשבה שהיא מתה פשוט נפלה עלייה סוג של עצבות כזאת ושמחתי לראות שהיא שמחה עכשיו למרות שעדיין הפריע לי כל העניים עם אמא שלה.
לא באמת ידעתי אם אנסטסיה מתכוונת לסלוח לה או לא אני פשוט מקווה שזה לא יסיח את דעתה יותר מידי ואמא שלה לא תפגע בה.
‏הסטתי קבוצת שיער קטנה שנפלה על פניה והעפתי בה מבט אחד אחרון לפני שקמתי.

אחרי שסיימתי להתארגן השעה הייתה כמעט שבע וחצי וסביו היה אמור להגיע לפה בדקות הקרובות, בנתיים אני הייתי במטבח עם המחשב הנייד שלי, שתיתי קפה וטיפלתי בכמה דברים.
״שלום״ אחרי כמה דקות שמעתי את סביו אומר ונכנס למטבח, ״בוקר טוב, יש קפה מוכן״ אמרתי לו לפני שהוא בא להתיישב מולי. ״אז איך הלך אתמול? היא הביאה לך איזה מציצה אחרי שהחזרת לה את אחותה?״ סביו שאל אחרי שהוא לגם מהקפה ואני בתגובה זרקתי עליו את הנייר טואלט שהיה לידי, ״אאוץ״ הוא שפשף את המצח כשזה פגע בו. ״אל תדבר עלייה ככה, כאילו היא איזה זונה״ אמרתי לו בנזיפה וטון קצת מאיים. סביו צריך להתחיל להפנים שאנסטסיה היא לא סתם מישהי, ואני אעשה הכל בשבילה. ״צודק, טעות שלי. אבל ברצינות איך היה?״ שאל בחיוך קצת מחשיד הייתי אומר, למרות שלפי איך שאני מכיר את סביו אני יודע שהחיוך הזה אומר שהוא מחכה למשהו קצת מלוכלך, מיני. ״היה בסדר והשאר לא עניינך״ אמרתי לו והמשכתי לגלול במחשב, מנסה להתעלם מהשטויות שלו. כי לא משנה כמה אני מדבר בפתיחות עם סביו אני לא אדבר איתו על חיי המין שלי עם אנסטסיה. ״אוקיי... אבל אני רק אומר שהייתי ממליץ לך להגיד לה שתמצוץ לך. אתה קצת עצבני היום...״ אמר ואני שלחתי אליו מבט שגרם לו לסתום.
סביו הוא אח טוב ונאמן אבל לפעמים הוא קוץ בתחת...

אחרי חצי שעה של עבודה שמעתי צעדים מתקרבים אל המטבח ואחרי שנייה אנסטסיה הגיעה, היא נכנסה למטבח בפיהוק ולבשה מעל הפיגמה שלה חלוק, כנראה בגלל שאנחנו כבר לא לבד פה בבית. ״סביו נחמד לראות אותך שוב״ היא התקרבה אליי נתנה לי נשיקה קטנה והתיישבה לידי, ״לא ידעתי שאתה אמור להגיע״ היא סיימה להגיד והסיטה את שיערה מהפנים. ״לי ולמתיאו היה כמה עניינים לטפל בהם. את נראת טוב, מאושרת״ אמר, אנסטסיה חייכה, הסתכלה עליי והתחילה להסמיק, היא באה להגיד משהו אבל דברייה נקטעו כשאחותה נכנסה למטבח. ״בוקר טוב״ היא אמרה וקצת הסמיקה כשכולנו הסתכלנו עלייה, ״בוקר טוב, יש קפה מוכן אם את רוצה״ אנסטסיה אמרה לה והצביע לכיוון קומקום הקפה, ״ליילה תכירי זה סביו אחי, סביו ליילה אחות של אנסטסיה״ אמרתי והם מלמלו משהו שנשמע כמו ׳נעים להכיר׳, ״אנחנו נלך לשבת קצת בחוץ ולא נפריע לכם״ אחרי דקה של שתיקה מביכה אנסטסיה אמרה וסימנה לליילה לבוא איתה החוצה.
לאחר שהם יצעו מטווח השמיעה שלנו מיהרתי להזהיר את סביו לפני שיעלו לו רעיונות לראש, ״אל תחשוב על זה אפילו״
״לא אמרתי כלום״ הוא אמר בפרצוף תמים, ״זה לא אומר שאתה לא חושב על זה. אז אני כבר אומר, תוציא לך את הרעיונית האלה מהראש״ אמרתי לו, לפני שהוא ירצה לזיין אותה ויסבך את רמת המביכות ששוררת בבית הזה. ״אני לא יודע על מה אתה מדבר״ הוא התחיל להכחיש במשיכת כתפיים. אחרי זה פשוט המשכנו לעבוד והתעלמתי מסביו שזרק הערות מעצבנות מידי פעם.

..........

״אז חשבתי לעצמי...״ אנסטסיה התחילה להגיד כשיצאתי מהמקלחת לבוש בתחתונים. השעה הייתה כבר די מאוחרת והיא ישבה על המיטה שלנו בכותונת לילה שחורה והתעסקה בציפורניים שלה.
לא ידעתי מה היא רוצה להגיד אבל היא היססה לפני שהמשיכה להגיד את מה שרצתה. התיישבתי ליידה ונשאנתי על גב המיטה ומשכתי אותה אליי, ככה שהיא ישבה עליי בפישוק.
הסטתי את השיער מפנייה והיד שלי נשארה על עורפה, בזמן שהאגודל מלטף את הלחי שלה. ״את יכולה להגיד לי הכל. מה יש? קרה משהו?״ שאלתי וקצת נלחצתי מזה שהיא מהססת להגיד את מה שרצתה. ״אני... אני פשוט חשבתי אם זה בסדר שאמא שלי ואחותי ישארו פה עוד קצת... אני וליילה עדיין משלימות פערים על כל השנים שלא התראינו ואמא שלי... הקשר שלנו מסובך. אני פשוט חושבת שיקח לי עוד קצת זמן לפתח מערכת יחסים חדשה איתה וזה יהיה קשה אם הן לא יהיו בסביבתי הרבה...״ אמרה והסיטה את מבטה, כדי להתחמק ממני.
אנסטסיה ידעה שאני לא ממש אוהב להיות בחברת אנשים בטח שלא לגור איתם, זה הסיבה שסביו לא גר איתי.
לא משנה כמה אני סומך ומעריך את סביו אני צריך את השקט שלי. וכשאנשים אחרים גרים איתך או בסביבתך הרבה זמן זה לפעמים יכול להוציא אותי מדעתי. עם אנסטסיה הרגשתי שונה. עד לפני שהכרתי אותה לא חשבתי שאני אתאהב במישהי אבל אנסטסיה הראתה לי אחרת. כשזה מגיע אליה אני לא רוצה לעזוב אותה, לא רוצה להתרחק.
לפעמים כשהיא לא איתי זה מרגיש כאילו הראש שלי חוזר למקום שבו הוא היה לפני שהיא הגיעה. למקום האפל שלו.
תפסתי את הסנטר שלה והזזתי את פנייה ככה שהיא תביט בי, ״תסתכלי עליי.״ דרשתי כשהיא בכל זאת המשיכה להתחמק ממני, ״הם יכולות להישאר פה כמה זמן שאת רק תרצי. אם זה מה שיגרום לך להיות מאושרת אז הם יכולות לגור פה. כל עוד את שמחה אני מוכן לעשות בשבילך הכל אהובתי״ אמרתי ונישקתי אותה כדי להבהיר לה כמה אני מתכוון למילים שלי.
זה נכון שלא יהיה לי קל שאנשים יגורו פה ביחד איתנו אבל בשבילה אני מוכן לעשות הכל. אני אעשה הכל.אנסטסיה זזה קצת לאחור וניתקה את הנשיקה שלנו והתחילה להגיד, ״אני אוהבת אותך. ואתה עושה אותי מאושרת, כל דקה שאתה איתי מעלה לי חיוך על הפנים, וגם כשאתה לא נמצא איתי אתה תמיד פה״ אמרה והצביעה על הרקה שלה ואז על הלב שלה, ״אתה תמיד במחשבות שלי, ותמיד תיהיה בלב שלי לא משנה כמה רחוק נהיה אחד מהשנייה״ אמרה ודמעות הצטברו בעיניה. הפכתי אותנו ככה שהיא שוכבת על הגב ואני מעלייה ונישקתי אותה בנשיקה מלאת תשוקה ואהבה. תמיד היו לי את החומות שלי. לא נתנתי לאף אחת לחדור אליי, ולא ידעתי מתי היא הספיקה ואיך היא הצליחה אבל היא עשתה את זה. אנסטסיה רובינסון, וואלקר בקרוב , הצליחה לחדור אליי. למקומות שלא ידעתי שקיימים.

תודה למי ששם לייק ותגובה אתם מעלים לי חיוך🫶🏻