"ואתם חושבים שהוא שיתף פעולה ונתן להם את המידע" הוספתי

"בדיוק" הנהן טוני

"כמה זמן הוא עובד אתכם?" שאלתי

"מעל שנה" ענה טוני

"אתם באמת חושבים שהוא עשה את זה?" שאלתי

"לא, אנחנו סתם מחזיקים אותו פה בשביל הכיף" ליאם מלמל בארסיות

"תנו לי לטפל בזה" התעלמתי מליאם "אם הוא באמת עשה את זה אני אוציא ממנו את זה תוך כלום זמן"

"לא, אני מטפל בזה" אמר ליאם "אני רק צריך עוד קצת זמן ואני אשבור אותו"

"אני לא שאלתי, אני אמרתי" יריתי לעברו "אני מטפלת בזה"

"מה שתגידי" מלמל ליאם בעצבים וארבעתנו נכנסנו אל החדר בו החזיקו את הבן אדם החשוד. הוא נמצא באמצע חדר קטן וריק, קשור היטב לכיסא עליו ישב ובקושי מסוגל לזוז.

"נו?" שאל קלוד כשנשענתי על הקיר ליד הדלת

"מה?" שאלתי

"את לא מתכוונת לדבר איתו?" שאל

"תתחיל אתה" אמרתי "אני רוצה לצפות לפני שאני פועלת בעצמי"

"אוקי" הוא משך בכתפיו והתקדם לעברו "אז זה מה שהולך לקרות עכשיו" קלוד נעמד מולו, מושך את תשומת ליבו וגורם לו להרים את ראשו אליו "אתה תספר לי עם מי דיברת, למה וכמה, ואני בתמורה לא יהרוג אותך" הוא אמר בקול יציב

"לא דיברתי עם אף אחד" הוא נאנח בתסכול

"לא שאלתי עם מי לא דיברת שאלתי עם מי כן דיברת"

"אף אחד" הוא ענה בשנית

"יש לך משאלת מוות או משהו כזה?" קלוד שילב את ידיו זו בזו "כי אני אשמח להגשים לך אותה"

"ומה זה ייתן לך?" שאל הבן אדם

"תענוג" ענה קלוד בפשטות "לראות את הבן אדם שבגד באמון שלי מת לאט, לאט בייסורים בזמן שאני יושב מולו רגל על רגל עם כוס בירה ביד וצופה, תענוג לעיניים" קולו היה קר ומאיים וכל כך משכנע שאפילו אני האמנתי לזה שקלוד ייהנה מלעשות את זה.. או שאולי הוא באמת התכוון לכך?

"אתה חולה" עיניו של החשוד נפערו בפחד והפתעה

"מה אתה אומר" מלמל קלוד ושלף מולו אקדח, מצמיד אותו בין עיניו

"לא" נפלט מפיו של האיש ופאניקה השתלטה עליו

"לספר או למות בחירה שלך" אמר קלוד

"אין מה לספר!" צעק האיש "לא עשיתי כלום אני נשבע!"

"אמא שלך לא לימדה אותך שאסור לשקר" צקצק קלוד

"בבקשה" מלמל האיש "לא עשיתי כלום אתם חייבים להאמין לי!"

"אני נוטה לחשוב שאתה משקר" מלמל קלוד ואז פנה אלי "מה את אומרת סיס?"

רואה לך בעינייםWhere stories live. Discover now