אני לא יודעת על איזה עקשנות הוא דיבר. לאחר אותו לילה בבר שהעפתי את המשקה לתוך פרצופו של דניאל לא ראיתי ולא שמעתי ממנו יותר. שבוע רגוע למדי עבר עלי. יומיים לאחר המקרה עם דניאל מצאתי מקלט נטוש והחלטתי להפוך אותו לבית. סטיב ארגן לי ספה וקורסה אשר אוכל לשבת ולישון עליהן, שטיח מלבני וגדול, שידה נחמדה ומיני מקרר. לא שאלתי מאיפה הוא הביא אותם, והאמת שגם לא רציתי לדעת. מה שחשוב הוא שיש לי סוף סוף מקום משלי לשהות בוא, גם אם זה רק זמני. המקלט היה ממוקם שני בלוקים מימין ל"סיקס טופ" מה שעשה לי את החיים אפילו קצת יותר נוחים. כן, מהמקום שממנו אני באה, זה בהחלט נחשב לחיים נוחים, עצם העובדה שיש לך מקום לישון ולעבוד בו נותנת לך את הלגיטימציה לקרוא לחיים שלך חיים נוחים, כי יש אנשים שאפילו את זה אין להם.
היום לא עבדתי בבר, אבל בכל זאת הלכתי אליו כדי להתרענן קצת, לנקות את הראש.
"כן?" עניתי לפלאפון שלי, הדבר היחיד שקלוד לא הסכים לוותר עליו והכריח אותי להסתובב איתו כדי שיוכל ליצור איתי קשר. הוא כבר הספיק להחליף לי מספר ואני עדכנתי בזה רק את האנשים החשובים.
"מצטערת על השעה קים אבל אני מתקשרת לעדכן אותך שלא תבואי לעבודה מחר בבוקר" אמרה מנהלת חנות הפרחים שעבדתי בה
"מה, למה?" שאלתי
"פשיטת רגל" היא נאנחה במרירות "מצטערת ילדה, זה קשה לי לא פחות מאשר לך"
"אני מבינה" אמרתי "בסדר, תודה ובהצלחה בהמשך"
"גם לך ילדה" היא אמרה וניתקה.
נהדר, עכשיו נשארתי עם שתי עבודות, עבודה קבועה בבר ועבודות מזדמנות במלצרות.
"המשקה הרגיל קים?" שאל אותי סטיב כשאלה רטורית בזמן שהניח מולי את כוס הבירה האהובה עלי
"איך שאתה מכיר אותי.." מלמלתי בחצי חיוך. סטיב היה אדם טוב לב, בעל שיער בלונדיני ועיניים כהות, הוא היה רזה ועם גוף בנוי והלוק שלו היה כמו של זמר רוק. הוא אמנם לא גדל איתי יחד בשכונה, אבל הוא בהחלט שייך לסוג שלי, הסוג השורד. הכרתי אותו לפני שנה כשהתקבלתי לעבודה כאן בבר, וסטיב קיבל אותי בזרועות פתוחות ואימץ אותי אליו כמו אח גדול, הוא הגן עלי ודאג לי ועשה הכל כדי שארגיש כמה שיותר טוב. אני פשוט חולה עליו.
"יש לי הפתעה בשבילך" הוא אמר בקול שקט לאחר דקה של שקט
"הפתעה?" הרמתי גבה לעומתו
"זוכרת את החבר הזה שלך, זה שהעפת עליו את המשקה ההוא והרסת לי את יצירת האומנות שהכנתי?"
"כבר אמרתי לך שאני מצטערת בקשר לזה" גלגלתי את עייני "מה איתו?"
"נמצא בשעה 13:00 ממך" ענה
מיד הרמתי את מבטי אל המקום בו הייתה 'השעה 13:00' אילו המקום היה שעון. הוא ישב ממש שם, עם חולצת כפתורים אשר שלושת הראשונים היו פתוחים ושרווליה מקופלים עד מעל למרפק, שיערו היה פרוע ועיגולים שחורים היו מתחת לעיניו הכחולות, גדלו לו גם מעט זיפים מאז הפעם האחרונה שראיתי אותו, ואני חייבת לציין שזה היה די סקסי. מבטו היה מוזר, מהורהר, לא ממוקד. הוא נקש באצבעותיו בכוס הוויסקי אשר הייתה בידיו ובהה בה, יכולתי לראות את מחשבותיו המעורפלות מאלכוהול מתרוצצות לו במוח.
YOU ARE READING
רואה לך בעיניים
Romanceספר ראשון בסדרת ״החלון לנשמה״ "יש בעולם הזה שני סוגים של אנשים. הסוג האחד הוא הסוג חסר הדאגות, הנינוח, זה שלא חסר לו שום דבר בחיים. כל עוד אתה לא מהסוג הזה אתה נחשב לסוג השני. טוב, אז אני שייכת לסוג השני." מאז ילדותה חיה קים ברחובות, מסתדרת אך ורק ב...
